הצרקיס הוא עץ נשוי קטן עד בינוני, המתאים היטב לגינות ביתיות בישראל. הוא פורח באביב (מרץ-אפריל) בפרחים ורודים-סגולים המופיעים על הענפים החשופים בטרם העלים. כדי ליהנות מפריחה מרשימה, שתלו אותו במיקום שטוף שמש, לפחות 6 שעות שמש ישירה ביום. צל חלקי יפחית משמעותית את כמות הפרחים.
השקיה סדירה חשובה בשנה הראשונה לאחר השתילה: השקו פעמיים בשבוע בעונה החמה ופעם בשבוע בחורף. מעץ בוגר (מעל 3 שנים) יש להפחית בהדרגה, השקיה עמוקה אחת לשבוע בקיץ, ופעם בשבועיים-שלושה בחורף. הצרקיס עמיד יחסית ליובש, אך השקיית יתר עלולה לגרום לריקבון שורשים. המצע האידיאלי הוא אדמה מנוקזת היטב, חרסיתית עד גירנית, עם pH ניטרלי עד בסיסי.
דשן מאוזן (כגון 10 עד 10 עד 10) ניתן פעמיים בשנה: בתחילת האביב (פברואר-מרץ) ולאחר הפריחה (מאי). הימנעו מדישון חנקני כבד העלול לעודד צימוח עלים על חשבון פרחים. גיזום קל לאחר הפריחה, הסרת ענפים יבשים, חולים או מצטלבים, ישמור על צורת העץ ויעודד פריחה בשנה הבאה. אין לגזום בסתיו, שכן הצרקיס פורח על ענפים בני שנה.
מזיקים נפוצים כוללים כנימות (בעיקר על נצרים צעירים), טפלו בתכשיר סבון אשלגן או שמן נים לפי הוראות היצרן. מחלות פטרייתיות כמו טחב אבקתי עלולות להופיע באביב לח; אוורור טוב והרחקת עלים נגועים מסייעים. רגישות להצהבת עלים נובעת לרוב מעודף מים או מחסור בברזל בקרקע גירנית, הוסיפו קלאט ברזל לפי הצורך. העץ רעיל קלות לבני אדם וחיות מחמד אם נבלע בכמות גדולה, אך מקרים נדירים.
