הסיבה הראשונה היא **לחות אוויר נמוכה מאוד**, במיוחד באביב ובקיץ כשהיא יורדת מתחת ל-40%. הצרקיס אוהב לחות יחסית של 50-70%. אם הוא חשוף לרוח יבשה או לשמש חזקה, קצוות העלים מתייבשים תחילה. פתרון: התקן מכשיר אדים ליד העציץ, או רסס עלים במים פושרים מדי בוקר (לא בצהריים). בגינה, שתילה במקום מוגן מרוח עוזרת.
סיבה שנייה היא **השקיה לא עקבית** – ייבוש מוחלט של המצע בין השקיות ואז הצפה. הצרקיס זקוק למצע לח תמיד, אך לא רטוב. בישראל, בקיץ השקה כל 2-3 ימים (תלוי בקרקע), בחורף פעם בשבוע. בדוק עם אצבע: 3 ס"מ עליון יבש – הגיע זמן השקיה. מים קשים עם כלור גבוה (מעל 100 ppm) עלולים לגרום להצטברות מלחים בקצוות – השתמש במי גשמים או מים שעמדו 24 שעות.
סיבה שלישית היא **דישון יתר או המלחת קרקע**. דשן כימי עודף שורף את השורשים ומתבטא בקצוות שחורים. הפסק דישון לחודשיים, ושטוף את המצע בהשקיית יתר (3-4 פעמים במים נקיים). אם הצמח בעציץ, החליף את השכבה העליונה של האדמה. לעולם אל תדשן כשהוא לחוץ – חכה שיתאושש. זכור: צרקיס לא זקוק להרבה דשן; פעם בחודש באביב ובסתיו בדשן מאוזן (20-20-20) בחצי כמות יספיק.