הגורם השכיח ביותר בישראל הוא לחות אוויר נמוכה. מירסינה זקוקה ללחות יחסית של 50–60% לפחות. בחורף, כשהחימום פועל, ובקיץ הממוזג, האוויר בבית מתייבש. הפתרון: רכשו מכשיר אדים קטן או הניחו את העציץ על מגש חלוקי נחל עם מים (ללא מגע ישיר של השורשים במים). ריסוס עלים פעם ביום במים פושרים עוזר, אבל לא במקום אדים – הריסוס עלול לגרום לפטריות אם לא מתאדה מהר.
גורם שני הוא השקיה לא עקבית והצטברות מלחים. השקו את המירסינה רק כשהשכבה העליונה של המצע יבשה למגע (בערך 2 ס"מ), ובשפע עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ. השקו במים פושרים שעמדו 24 שעות (ללא כלור) – מי ברז קרים מיד יגרמו להלם. אחת לחודש, שטפו את המצע בכמות מים גדולה (כפול מהרגיל) כדי לשטוף מלחים שהצטברו מדישון. דישון יתר – בעיקר דשן כימי – גורם לקצוות חומים; דשנו רק פעם בחודש באביב ובקיץ בחצי מהמינון המומלץ, ובחרו דשן נוזלי מאוזן (20-20-20).
אם הבעיה נמשכת למרות הטיפולים, בדקו את איכות המים. מים קשים (עם סידן ומגנזיום) עלולים לגרום להצטברות מלחים ולקצוות שחורים. עברו למים מינרליים או מסוננים. בנוסף, וודאו שאין רדיאטור או מזגן ליד הצמח – זרימת אוויר יבשה מחמירה את הייבוש. גיזום הקצוות החומים לא ירפא את העלה, אבל אפשר לחתוך את החלק הפגוע במספריים נקיים כדי לשפר את המראה.