הרימון (Punica granatum) הוא עץ נשיר וסובלני יחסית, אך כדי שיפרח ויחנוט פרי בשפע, המצע חייב להיות מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH ניטרלי עד חומצי קל (6.0–7.5). בישראל, האתגר הנפוץ הוא קרקע כבדה (חרסיתית) או גירית – שתיהן פוגעות בשורשים וגורמות לריקבון. לכן, אם אדמת הגן שלך כבדה, מומלץ לשתול בערוגה מוגבהת או להכין תערובת שתילה מותאמת.
הרכב המצע המומלץ לשתילה באדמה: ערבבו 50% אדמת גן טבעית (רצוי לא חרסיתית) עם 25% טוף געשי (גרגר 4–12 מ"מ) ו-25% קומפוסט איכותי או זבל אורגני מעובד. הטוף מבטיח ניקוז ואוורור, הקומפוסט מספק חומר אורגני ומזון איטי. לשתילה בעציצים, השתמשו בתערובת: 40% טוף, 30% קוקוס (או כבול מנוטרל pH), 20% פרלייט ו-10% קומפוסט. הימנעו משימוש בחול ים (מלוח) או בטוף דק מדי (עלול להידחס).
pH הקרקע חשוב: ב-pH גבוה מ-7.5 (קרקע גירית) הרימון סובל מכלורוזיס ברזל – עלים מצהיבים עם עורקים ירוקים. כדי להוריד pH, ניתן להוסיף גופרית יסודית (לפי הוראות התווית, כ-100–200 גרם למ"ר) או כבול חומצי. לעומת זאת, pH נמוך מ-6.0 נדיר בארץ – במקרה כזה הוסיפו סיד דולומיטי. בדקו pH כל שנה באביב באמצעות ערכת בדיקה זמינה במשתלות.
מה להימנע: אדמה חרסיתית כבדה (ניקוז איטי), קרקע מלוחה (עלייה מליחות גורמת לשולי עלים חומים), מצע שמכיל יותר מ-30% קומפוסט (עלול לגרום לריכוך יתר ולמחלות פטרייתיות). כמו כן, הימנעו משתילה במקום שבו עמד בעבר עץ רימון חולה – פטריות קרקע (כמו Verticillium) עלולות להישאר. תמיד שפרו את הניקוז: בתחתית בור השתילה או העציץ הניחו שכבת חצץ או חלוקים (5–10 ס"מ).
