הרימון (Punica granatum) הוא עץ נשיר וחסון שאוהב דישון מאוזן, אבל רגיש לעודף חנקן. הדשן האידיאלי לרימון הוא דשן אורגני עשיר בזרחן ואשלגן, כמו קומפוסט רקוב היטב (5-10 ק"ג לעץ בוגר) או זבל עוף מגורען (1-2 ק"ג לעץ). אפשר גם דשן מאוזן 10-10-10 (NPK) בשיעור של 100-150 גרם לעץ בוגר, אך העדיפו אורגני לשיפור הקרקע.
הדישון העיקרי נעשה בסוף החורף (פברואר-מרץ), רגע לפני לבלוב האביב. פזרו את הדשן מסביב לגזע, במרחק 30-50 ס"מ ממנו, עד קו הטפטוף, וערבבו קלות עם השכבה העליונה של האדמה. השקו היטב לאחר הפיזור כדי שהחומרים יחדרו לשורשים. באוגוסט, כשהפרי מתחיל להבשיל, תוספת קלה של אשלגן (למשל אשלגן גופרתי, 50-100 גרם) תגביר את מתיקות הפרי.
בקרקעות חוליות או דלות, חזרו על דישון קל נוסף בחודש מאי (לאחר הפריחה) – כחצי מכמות הדישון הראשוני. הימנעו מדישון חנקני מאוחר מדי (אחרי יולי), כי הוא מעודד צמיחת עלווה על חשבון הפרי ופוגע בקשיות העץ לפני החורף. בעציצים, דשנו בדשן נוזלי אורגני (למשל אצות או דשן עגבניות) אחת לשבועיים ממרץ עד יוני, ולאחר מכן הפסיקו.
עודף דשן מתבטא בצמיחה מוגזמת של עלים ירוקים כהים, פרי קטן או נשירה מוקדמת. במקרה כזה, הפסיקו מיד את הדישון והשקו בשפע לשטיפת עודפי מלחים. זכרו: רימון גדל היטב גם בקרקע דלה יחסית – פחות זה יותר. לעץ צעיר (שנה-שנתיים) תנו רבע מכמות הבוגר, ולהגדלתו בהדרגה.
