הצהבת עלים ברימון היא סימן למצוקה, ולא תמיד מדובר במחלה. הסיבה השכיחה ביותר בישראל היא השקיה לא מאוזנת, במיוחד השקיית יתר. רימון אוהב מים, אבל שורשיו רגישים לריקבון. אם האדמה כבדה או שאין ניקוז טוב, מים עומדים גורמים לחנק שורשים ולהצהבה. בדוק את לחות הקרקע בעומק 10 עד 15 ס"מ: אם היא רטובה והעלים מצהיבים, הפסק להשקות עד שהאדמה תתייבש.
סיבה נפוצה נוספת היא מחסור בברזל או חנקן, במיוחד בקרקעות גיריות (במישור החוף, בעמקים). הצהבה בין העורקים (העורקים נשארים ירוקים) מעידה על חוסר ברזל. הפתרון: ריסוס עלים קל עם ברזל קלאטי (כמו 'סברם' או 'פוליבר') בתחילת האביב והקיץ, לפי הוראות התווית. מחסור בחנקן גורם להצהבה אחידה של עלים תחתונים, הוסף דשן אורגני עשיר בחנקן, כמו קומפוסט או זבל עוף מותסס, בתחילת העונה.
גם תנאי אור קיצוניים עלולים להצהיב עלים. רימון זקוק לשמש מלאה (לפחות 6 עד 8 שעות ביום) כדי לפרוח ולהניב פרי. אם הוא נטוע בצל חלקי, העלים יצהיבו וינשרו. לעומת זאת, חשיפה ישירה לשמש קופחת בצהרי הקיץ, עם טמפרטורות מעל 38 מעלות, עלולה לגרום לכוויות עלים, הצהבה מנומרת בקצוות. במקרה כזה, הצל זמנית בשעות החמות או העבר את העציץ למקום מוגן.
מזיקים כמו כנימות, קרדית אבנית או זבוב לבן עלולים גם הם לגרום להצהבה על ידי מציצת מוהל. בדוק את צדם התחתון של העלים. פתרון אורגני: ריסוס בתערובת של מים וסבון רך (1 כפית סבון נוזלי לליטר מים) או שמן נים. במקרה של קרדית (אדומה או לבנה), הגבר לחות סביב העץ על ידי ערפלול. אם הבעיה נמשכת, פנה למומחה עם דוגמית עלים.
