בעיית האבקה היא גורם מרכזי נוסף. זני ענבים רבים הם דו-מיניים, אך האבקה נפגעת ברוחות חזקות, גשם בזמן הפריחה (מרץ–אפריל בישראל), או לחות גבוהה מדי. כשההאבקה לקויה, הפרחים נושרים או שהחנטים מתפתחים חלקית ונושרים. כדי לסייע, אפשר לשתועל מקום מוגן מרוח, ולהימנע מהשקיה ממטרה בזמן הפריחה. במקרים קיצוניים, האבקה ידנית בעזרת מברשת רכה יכולה לשפר את ההנבה.
תזונה לא מאוזנת היא סיבה שלישית. עודף חנקן (דשן ירוק או זבל אורגני עשיר) מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון הפריחה והחנטה, והפרחים נושרים. לעומת זאת, חוסר באשלגן, זרחן או בורון מחליש את החנטים. באקלים הישראלי, מומלץ ליישם דשן מאוזן (למשל 10-10-10) בתחילת האביב, ובדישון עלים עם בורון ואשלגן ממש לפני הפריחה. הימנע מדישון חנקני אחרי אמצע האביב.
גורם רביעי הוא תנודות טמפרטורה קיצוניות באביב – ימים חמים (30°C+) ולילות קרים (10°C-) – שמחלישים את החנטים וגורמים לנשירה. בישראל, זה קורה לעיתים קרובות בחודש מרץ. כדי להגן, אפשר לכסות את הגפן ברשת צל 30% בזמן גל חום, או לרסס במים בערב כדי להעלות את הלחות. גיזום מאוחר (אחרי סוף פברואר) גם עלול לעודד נשירה, כי העץ משקיע אנרגיה בענפים חדשים במקום בפירות. גזום בסוף ינואר–תחילת פברואר, ובצע דילול אשכולות (הסרת 20–30% מהאשכולות) מיד אחרי החנטה כדי לאפשר לאלה שנשארו להתפתח היטב.