כשקישוא צהוב סובל מעודף השקיה, העלים התחתונים מצהיבים במהירות ונראים רפויים, אך המרקם שלהם רך ובצקי. לעומת זאת, בחוסר מים העלים נובלים, הופכים ירקרק-אפרפר, ומתקפלים כלפי מטה, אבל המרקם שלהם דק וניירי. ההבדל העיקרי: בעודף מים העלים נושרים בקלות, בחוסר מים הם נשארים מחוברים לגבעול זמן רב יותר.
בדיקת המצע היא קריטית: תקעו אצבע לעומק 5 עד 7 ס"מ. אם האדמה רטובה ודביקה, עודף מים. אם היא יבשה לגמרי ומתפוררת, חוסר מים. בקישוא צהוב, השקיית יתר גורמת לריח חמוץ מהמצע ולעובש לבן על פני השטח, בעוד שחוסר מים מותיר את המצע קשה ומפורר. בישראל, בקיץ יש להשקות כל 2 עד 3 ימים, ובאביב כל 4 עד 5 ימים, התאימו את התדירות לפי בדיקה זו.
שורשים מספרים את הסיפור האמיתי: בעודף מים השורשים משחימים, נעשים רזים ורכים, ולעיתים נראים "מרוחים", סימן לריקבון. בחוסר מים השורשים נותרים לבנים-צהבהבים אך יבשים ושבירים. כדי להציל צמח מושקה-יתר, הפסיקו להשקות מיד, הוציאו בעדינות את הצמח מהעציץ, גזמו שורשים רקובים, ושתלו מחדש במצע אוורירי (עם פרלייט). השקו שוב רק אחרי שבוע.
כדי להחיות קישוא צהוב מיובש, השקו מיד השקיית עומק, שפכו מים לאט עד שיוצאים מחורי הניקוז. חזרו על כך אחרי שעה. גזמו עלים יבשים לגמרי, והצלילו את הצמח למשך יומיים (בד רשת או העברה לצל חלקי). בחום כבד, ניתן לרסס עלים במים בשעות הערב. זכרו: קישוא צהוב רגיש מאוד ליובש קיצוני, לעולם אל תתנו למצע להתייבש לחלוטין בין השקיות.
