בעיית האבקה היא גורם מרכזי נוסף. קישוא צהוב מייצר פרחי זכר ונקבה נפרדים; ללא האבקה מספקת, הפרח הנקבי והחנט נושרים. בישראל, דבורים עלולות להיעדר בגלל שימוש בחומרי הדברה או מזג אוויר סוער. כדי לעזור, שתלו לצד הקישוא צמחים מושכי מאביקים כמו בזיליקום, לבנדר או בוראג'. אם אין מספיק מאביקים, בצעו האבקה ידנית: בבוקר, קטפו פרח זכר (בעל עמוד דק), הסירו את עלי הכותרת, והעבירו את האבקה למרכז הפרח הנקבי (בעל עיבוי קטן בבסיס). חזרו על הפעולה מדי בוקר למשך שבוע.
גם דישון לא מאוזן עלול לגרום לנשירה. עודף חנקן (דשן ירוק) מעודד עלווה על חשבון פרי, ומחסור באשלגן ובזרחן מחליש את החנטים. באדמת הגינה הישראלית, דשן מאוזן 5-10-10 או דשן אורגני כמו קומפוסט בתוספת אשלגן טבעי (אפר עץ) יספיקו. הימנעו מדישון חנקני בחודשי הקיץ. כמו כן, תנודות טמפרטורה קיצוניות – למשל ימים חמים מאוד ולילות קרירים – גורמות לנשירה. באביב ובסתיו, הגנו על הצמח באמצעות רשת צל 30% בשעות הצהריים, ובחורף כסו בלילה אם צפוי קור.
לבסוף, בדקו אם הצמח סובל ממחלה או מזיק. ריקבון חום של הפרי (פטריית Fusarium) או כנימות עלולות להחליש את הצמח ולגרום לנשירה. שמרו על מרווח של 60–90 ס”מ בין שתילים, אווררו את העלווה, והסירו עלים תחתונים צהובים. אם מופיעים מזיקים, רססו בתמיסת סבון רך או שמן נים לפי ההוראות. זכרו: גם נשירה טבעית של 10–20% מהחנטים תקינה – הצמח מווסת את עצמו. התמקדו בהשקיה סדירה, האבקה ותנאים יציבים, ותיהנו מקציר שופע.