קייל הוא יבול חורפי עמיד יחסית, אבל טעויות השקיה עלולות לגרום לעלים מצהיבים, נבילה ואף ריקבון. ההבדל העיקרי בין עודף השקיה לחוסר מים טמון במרקם העלים, בצבעם ובמצב הקרקע. בעוד שחוסר מים מתבטא בעלים יבשים, פריכים ומסולסלים, עודף השקיה גורם לעלים רכים, צהובים ולעיתים עם כתמים חומים-רטובים.
כאשר הקייל סובל מחוסר מים, העלים התחתונים נובלים תחילה, הופכים צהובים-חומים ופריכים, והקצוות עלולים להתקמט. האדמה תהיה יבשה בעומק של 2 עד 3 ס”מ, והצמח ייראה צנום. לעומת זאת, בעודף השקיה העלים מצהיבים מהחלק התחתון כלפי מעלה, נראים נפולים ורכים, ולעיתים מופיעים כתמים מימיים כהים. האדמה תהיה רטובה ודחוסה, ועל פניה עשוי להופיע עובש לבן.
כדי לאבחן במדויק, בדוק את השורשים: בצמח מיובש השורשים נראים יבשים, שבירים וחומים; בצמח מושקה-יתר השורשים רכים, כהים, ולעיתים בעלי ריח חמוץ של ריקבון. במצב של ריקבון שורשים, יש לשלוף את הצמח מיד, לחתוך שורשים רקובים, לשתול מחדש במצע נקי ומנוקז היטב (תערובת של אדמת גינה, קומפוסט ופרלייט ביחס 2:1:1), ולהפסיק להשקות עד שהאדמה מתייבשת.
להחייאת קייל מיובש, השקה מיד השקיה עמוקה (5 עד 10 ליטר למ”ר) בשעות הבוקר המוקדמות, הוסף שכבה של 5 ס”מ קומפוסט סביב הצמח לשמירת לחות, והצל עליו ברשת צל 30% לכמה ימים. לעומת זאת, קייל מושקה-יתר זקוק להפסקת השקיה מוחלטת למשך שבוע, ניקוי האדמה הרטובה מסביב לשורשים, ושיפור הניקוז על ידי ערבוב חול גס או פרלייט. בכל מקרה, הקפד על השקיה סדירה של 2 עד 3 פעמים בשבוע בחורף (תלוי בגשם), וודא שהאדמה מתייבשת בין השקיה להשקיה.
