אם קצוות העלים מתייבשים ומשחירים אך שאר העלה ירוק, חשד ראשון הוא לחות אוויר נמוכה. סטפליה אוהבת לחות יחסית של 40-60%, ובישראל הקיץ היבש מוריד את הלחות ל-20-30%. פתרון: רססו מים מזוקקים סביב הצמח (לא על העלים עצמם) בבוקר, או הניחו מגש עם חלוקי נחל ומים מתחת לעציץ. הימנעו מערפול ישיר – זה עלול לגרום לריקבון. בחורף הלחות מספיקה לרוב.
סיבה שכיחה נוספת היא המלחת מצע ודישון יתר. דשנים כימיים ומצע ישן צוברים מלחים שגורמים לכוויות בקצוות. סימן: קצוות שחורים יבשים, ולעיתים גבישים לבנים על פני הקרקע. פתרון: השקו בשפע עם מים מזוקקים או מסוננים (ללא כלור) עד שייצא מתחתית העציץ – פעולה זו שוטפת מלחים. חזרו על כך פעם בחודש. דשנו רק פעם בעונה (אביב וסתיו) בדשן מאוזן בחצי ריכוז, והעדיפו דשן אורגני נוזלי לקקטוסים.
מים קשים עם כלור ומתכות כבדות פוגעים גם הם בקצוות. בישראל, מי ברז רבים עשירים בסידן ומגנזיום. השקיה במי ברז לאורך זמן מצטברת וגורמת לקצוות שחורים. פתרון: השקו במי גשם, מים מזוקקים או מים שעברו סינון פחם. השאירו מי ברז בכלי פתוח 24 שעות לאידוי כלור. לבסוף, חוסר עקביות בהשקיה – השקיה מועטה מדי ואז מרובה – גורמת לתנודות שמתבטאות בקצוות יבשים. השקו רק כשהמצע יבש לחלוטין (בדקו באצבע 5 ס"מ עומק), בקיץ אחת ל-7-10 ימים, בחורף אחת ל-3-4 שבועות.