ברגע שרואים שורש קטן (אורך 1–2 ס"מ) וגבעול ירוק, מעבירים לעציץ קטן (קוטר 10–12 ס"מ) עם ניקוד טוב. המצע המומלץ: תערובת של 2 חלקים כבול או קוקוס, חלק אחד פרלייט וחלק אחד קומפוסט או טרה-רוסה. שותלים את הגלעין בעומק 1–2 ס"מ, כשהשורש כלפי מטה. משקים בעדינות ומכסים בשקית ניילון שקופה ליצירת חממה. מניחים במקום מואר היטב אך ללא שמש ישירה (אור מסונן).
באקלים הישראלי, כדאי לגדל ליצ'י בעציץ ב-2–3 השנים הראשונות כדי להגן עליו מפני קרה ורוחות יבשות. השקיה: האדמה צריכה להיות לחה תמידית (לא רטובה) – בקיץ כל 2–3 ימים, בחורף פעם בשבוע. דישון: אחת לחודשיים בעונת הגידול (אביב–סתיו) עם דשן מאוזן (20-20-20) חצי כמות ממומלץ. גיזום: בסוף החורף גזמו ענפים יבשים או חלשים לעיצוב צמרת מאווררת.
מזרע ליצ'י ייקח 5–10 שנים עד לפרי (אם בכלל), וגם אז הפרי עלול להיות שונה מאמו. רוב עצי הליצ'י בישראל מורכבים על כנות מושתלות. לכן, גידול מזרע הוא בעיקר חוויית נוי. אם אתם מתעקשים על פרי, חפשו שתיל מורכב זן 'מאוריציוס' או 'פלורידיאן' במשתלה מוכרת. חשוב לדעת: הליצ'י רגיש לקרה מתחת ל-2°C ולמליחות – השקיה במי ברז לאורך זמן עלולה להזיק.