גם בעיות האבקה עלולות לגרום לנשירה. המנגולד מואבק ברוח, ולכן בתנאי לחות גבוהה או גשם כבד בתקופת הפריחה (באביב או בסתיו בישראל), האבקה נשטפת והפרחים לא מופרים — ואז הם נושרים. אם אתה מגדל אותו בחממה סגורה או במרפסת מזוגגת, היעדר תנועת אוויר מחמיר את הבעיה. בנוסף, מחסור במאביקים כמו דבורים אינו קריטי כאן, אבל רוח חלשה עלולה לפגוע בהאבקה.
עודף או חוסר בדישון הוא גורם משמעותי. דישון חנקני מוגזם (כמו אוריאה או זבל טרי) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פריחה ופרי, והפרחים שנוצרים חלשים ונושרים. לעומת זאת, חוסר בזרחן ובאשלגן מחליש את הפריחה ואת אחיזת החנטים. באקלים הישראלי, קרקעות גירניות רבות דלות בזרחן זמין, ולכן מומלץ להוסיף דשן עשיר בזרחן ואשלגן (למשל דשן 4-12-12 או סופר-פוספט) בתחילת הפריחה.
תנודות טמפרטורה קיצוניות — כמו ירידה חדה בלילה אחרי יום חם — גם הן גורמות לנשירה. בישראל, באביב ובסתיו יש ימים חמים ולילות קרירים, והצמח מגיב בנשירת חנטים. כדי למנוע זאת, הצל על הצמח בשעות הצהריים בקיץ, כסה אותו ברשת צל 30% בימים חמים במיוחד, ושמור על השקיה סדירה וקבועה (כל 2-3 ימים בקיץ, פעם בשבוע בחורף). הימנע מהשקיה בטפטוף בשעות הצהריים — עדיף בבוקר או בערב.