דלעת, ידידתי, היא צמח תובעני שמתגמל בגדילה נמרצת ובקטיף עשיר, בתנאי שמציעים לה מצע מתאים. היא זקוקה לאדמה עמוקה, מנוקזת היטב ועשירה בחומר אורגני. pH אידיאלי נע בין 6.0 ל-6.8, מעט חומצי עד ניטרלי. ניקוז הוא קריטי: שורשי הדלעת רגישים לריקבון בקרקע כבדה שעומדת רטובה. אווריריות חשובה לא פחות, שורשים זקוקים לחמצן.
בישראל, תערובת מומלצת היא שליש טוף גרוס (גודל 4 עד 8 מ"מ), שליש קומפוסט איכותי או זבל אורגני מעובד, ושליש כבול או קוקוס. הטוף מבטיח ניקוז, הקומפוסט מספק הזנה איטית, והכבול/קוקוס שומרים על לחות. אפשר להוסיף פרלייט לשיפור האווריריות. הימנעי מאדמת גינה כבדה (חרסיתית) ללא תיקון, וממצעים המכילים דשן כימי חזק מדי שעלול לשרוף שורשים צעירים.
אם את שותלת בערוגה מוגבהת, ערבבי את האדמה הקיימת עם קומפוסט ביחס 2:1 (אדמה:קומפוסט). לעציצים (לפחות 30 ליטר) השתמשי בתערובת המוזכרת. הוסיפי שכבה של 5 ס"מ קומפוסט על פני האדמה כתיחוּב, שתשמור על לחות ותספק חומר אורגני תוך כדי פירוק. התחילי בהכנת המצע שבועיים לפני הזריעה, כדי שיתייצב.
מה להימנע? אדמה חולית מדי תייבש מהר מדי; אדמת חמרה (בנטוניט) תידחס ותמנע ניקוז. אל תוסיפי דשן חנקני בשלב השתילה, הוא יעודד עלווה על חשבון פרי. עדיף דשן אורגני בשחרור איטי (למשל, גואנו) או קומפוסט. בדקי pH עם ערכה ביתית; אם גבוה מ-6.8, הוסיפי גופרית גרגירית חודש לפני השתילה.
