סיבה שנייה ושכיחה לא פחות היא השקיה במי ברז. הכלתאה רגישה מאוד לפלואוריד, כלור ומלחים המצויים במים שלנו. המלחים מצטברים במצע וגורמים לכוויות בקצוות העלים. הפתרון: השקה רק במים מזוקקים, במי אוסמוזה הפוכה, או במי גשם. אם אין ברירה, הניחו מי ברז בכלי פתוח ל-24 שעות לפחות כדי שהכלור יתנדף. אבל גם אז – המלחים נשארים. השקיה במים רכים ומסוננים היא המפתח למניעת הקצוות השחורים.
סיבה שלישית: דישון יתר או הצטברות מלחים מהדשן. כלתאות אינן זללניות – דשן מאוזן (20-20-20) בדילול חצי ממה שכתוב על האריזה, פעם בחודש בעונת הגידול (אביב-סתיו), מספיק. בחורף – אין צורך כלל. אם כבר יש הצטברות, שטפו את המצע פעם בחודש: השקו בכמות גדולה של מים מזוקקים עד שהם יוצאים מתחתית העציץ, וחזרו על כך 3-4 פעמים. זה ידליח את המלחים העודפים. הפסיקו לדשן ל-3 חודשים לפחות.
סיבה אחרונה וחשובה לא פחות: חוסר עקביות בהשקיה. כלתאה שונאת יובש קיצוני לסירוגין עם הצפה. השקו כשהסנטימטר העליון של המצע יבש למגע – לא לפני, ולא אחרי. השקיה בתדירות קבועה (בערך פעם ב-3-4 ימים בקיץ, פעם בשבוע-שבועיים בחורף) מונעת את התנודות שגורמות לקצוות להתייבש. השתמשו תמיד במים בטמפרטורת החדר. אם כבר נראו קצוות שחורים, גזרו אותם במספריים נקיים בזווית של 45°, אבל אל תגעו בחלק הירוק הבריא – זה עלול להחמיר.