לחות אוויר נמוכה היא האויב מספר אחת של העלווית. הצמח הזה מגיע מיערות גשם טרופיים, והוא זקוק ללחות יחסית של 50%–70%. בבית ישראלי, במיוחד בחורף כשהחימום דולק או בקיץ כשהמזגן פועל, הלחות צונחת ל-30%–40%, והעלים מגיבים בקצוות יבשים. הפתרון: הרחק את הצמח ממקורות חום ומזגן, הניחו מגש לחות עם חלוקי נחל מתחת לעציץ (לא שהמים יגעו בתחתית), או רססו מים מזוקקים על העלים פעם ביום – אבל רק בבוקר, כדי שלא יישארו רטובים בלילה ויפתחו פטריות.
גורם שני הוא המלחת מצע ודישון יתר. אם את/ה משקה במי ברז קשים (עשירים בסידן ומגנזיום) או מדשן בתדירות גבוהה מדי (למשל כל השקיה במקום פעם בשבועיים-שלושה בעונת הגידול), המלחים מצטברים במצע וגורמים לכוויה בשורשים ובקצוות העלים. הסימן: כתמים חומים יבשים בקצה העלה, לעתים עם גבול כהה. הפתרון: השקו במי גשמים, מים מזוקקים או מים שעברו סינ� (אוסמוזה הפוכה). אם אתם חייבים להשתמש במי ברז, הניחו להם לעמוד 24 שעות לאידוי הכלור. דשנו רק פעם בשבועיים-שלוש באביב ובקיץ בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) בחצי מהריכוז המומלץ, והפסיקו לחלוטין בחורף. אחת לחודש, שטפו את המצע בהשקיה מרובה במים מזוקקים עד שיוצאים מתחתית העציץ – זה ידליח את המלחים.
גורם שלישי הוא חוסר עקביות בהשקיה. עלווית שונאת רגליים רטובות לאורך זמן, אבל גם לא אוהבת התייבשות מלאה. אם המצע מתייבש לגמרי ואז אתם מציפים אותו, השורשים נפגעים וקצוות העלים משחירים. הפתרון: השקו רק כשהשכבה העליונה של המצע (2-3 ס"מ) יבשה למגע. בקיץ זה עשוי להיות כל 4-5 ימים, בחורף כל 7-10 ימים. השקו לאט ובשפע עד שיוצא מים מהניקוז, וזרקו את המים שהצטברו בצלוחית כעבור 15 דקות. עקביות היא המפתח – אל תתנו לצמח לעבור מיובש לרטוב בגלים.