סיבה שנייה ושכיחה לא פחות היא המלחת המצע ודישון יתר. דשן כימי מצטבר באדמה וגורם לכוויות בשורש, המתבטאות בקצוות שחורים. בישראל, מי הברז עשירים בכלור ובמלחים, והשקיה ממושכת במים כאלה מחמירה את המצב. הפתרון: השקו רק במים מסוננים, מזוקקים או מי גשמים. אם כבר יש המלחה, השקו בשפע מים מזוקקים פעם בחודש לשטיפת המלחים, או החליפו את שכבת האדמה העליונה (2–3 ס"מ) במצע חדש ומנוקז. דשן את האלוורה רק פעם בשנה באביב, בדשן נוזלי מאוזן (10-10-10) מדולל לחצי ריכוז.
סיבה שלישית היא חוסר עקביות בהשקיה. אלוורה אוהבת השקיה עמוקה ולאחר מכן ייבוש מוחלט של המצע. השקיה בתדירות גבוהה מדי (למשל פעמיים בשבוע) או נדירה מדי (פעם בשלושה שבועות) גורמת לקצוות להתייבש. בקיץ הישראלי השקו אחת ל-10–14 ימים, ובחורף אחת ל-3–4 שבועות. בדקו תמיד שהמצע יבש בעומק 5 ס"מ לפני ההשקיה. השקו בבוקר כדי שעודפי המים יתנדפו לפני הלילה.
לבסוף, שימו לב לאור: אלוורה זקוקה לאור חזק אך לא ישיר. חלון דרומי עם וילון שקוף הוא אידיאלי. אור ישיר מדי (במיוחד בצהריים) עלול לגרום לכוויות עלים שמתחילות ככתמים חומים בקצוות. העבירו את העציץ למקום מוצל מעט או הצמידו וילון. גיזום קצוות יבשים אפשרי: חתכו בזווית של 45° עם מספריים נקיים, השאירו 2 מ"מ של רקמה בריאה. אל תגזמו יותר משליש מהעלה.