מרווה (Salvia officinalis) היא צמח ים-תיכוני שאוהב תנאים יבשים ומנוקזים. המצע האידיאלי צריך להיות קל, אוורירי ובעל ניקוז מעולה, שורשי המרווה רגישים מאוד לרטיבות ועלולים להירקב בקרקע כבדה או חרסיתית. ה-pH המועדף נע בין 6.0 ל-7.0, כלומר אדמה ניטרלית עד בסיסית קלות. אדמה חומצית מדי (pH נמוך מ-5.5) תגרום לכלורוזה ולעצירת צמיחה.
בישראל, התערובת המומלצת ביותר לגידול מרווה בעציץ או בערוגה מורכבת מ-50% טוף געשי (בגרגרים בגודל 4 עד 8 מ"מ) ליצירת ניקוז, 30% כבול או קוקוס (קוקופיט) לשמירה על לחות מבוקרת, ו-20% פרלייט לאווריריות. ניתן להוסיף כף קומפוסט איכותי (מוכן ומפוסטר) לכל 10 ליטר מצע להעשרה קלה. חשוב להימנע משימוש באדמת גינה כבדה, חול דק מדי או תערובות עם דשן כימי בשחרור מהיר.
בגידול בערוגה, אם אדמת הגינה כבדה (חרסית), יש לשפר את הניקוז על ידי ערבוב של טוף או חצץ גס בשכבה העליונה (עומק 30 ס"מ) ביחס של 1:3 (טוף:אדמה). מומלץ לשתול על תלולית קטנה או בערוגה מוגבהת כדי להבטיח שהמים לא עומדים ליד השורשים. בגידול בעציץ, הקפידו על ניקוב בתחתית ועל שכבת ניקוז של חצץ או חרסים.
מה כדאי להימנע? אל תוסיפו חומרים אורגניים לא מפורקים (זבל טרי, קומפוסט גולמי), הם עלולים לגרום לריקבון שורשים. הימנעו גם מתערובות עשירות בכבול (מעל 50%) כי הן שומרות יותר מדי לחות. אם אתם רוכשים תערובת מוכנה, בחרו בתערובת לקקטוסים או לצמחי תבלין ים-תיכוניים, וודאו שהיא מכילה טוף או פרלייט.
