מרווה (Salvia officinalis) היא צמח תבלין רב־שנתי ירוק־עד, המצוין לגידול בעציץ ובמרפסת. כדי להצליח, התחילו בעציץ בקוטר מינימלי של 25 ס”מ ובעומק 20 ס”מ לפחות, ככל שהעציץ גדול יותר, כך השורשים יתפתחו טוב יותר והצמח יהיה חזק יותר. ודאו שבתחתית העציץ יש חורי ניקוז, והניחו שכבת חצץ או חימר מורחב (2 עד 3 ס”מ) לניקוז עודפי מים.
המצע האידיאלי למרווה הוא תערובת קלה ומנוקזת היטב: ערבבו 2 חלקים אדמה אוניברסלית עם 1 חלק פרלייט או חול גס. הוסיפו קומפוסט איכותי (כ-10% מנפח העציץ) להעשרה אורגנית. המצע בעציץ מתייבש מהר יותר מאשר באדמה, ולכן השקיה סדירה חשובה, השקו כאשר 2 עד 3 ס”מ העליונים של המצע יבשים למגע. בקיץ בישראל (יוני-אוגוסט) יש להשקות כל 2 עד 3 ימים, ובחורף (דצמבר-פברואר) להפחית לפעם ב-7 עד 10 ימים, תלוי במיקום ובחשיפה לשמש.
במרפסת, מיקום בשמש מלאה (6 עד 8 שעות ביום) הוא אידיאלי, אך מרווה תסתפק גם בחצי צל (4 עד 6 שעות שמש). במרפסות דרומיות או מערביות הקפידו להשקות בתדירות גבוהה יותר. דישון: דשנו פעם בחודש בעונת הגידול (מרץ-אוקטובר) בדשן אורגני נוזלי לצמחי תבלין (למשל דשן אצות) בריכוז חצי ממומלץ התווית. בחורף הפסיקו את הדישון. גיזום קבוע מעודד צמיחה צפופה ומריחה: קצצו 5 עד 7 ס”מ מקצות הענפים כל 3 עד 4 שבועות באביב ובקיץ.
למרפסת הישראלית מומלצים הזנים: ‘מרווה רפואית’ (הנפוצה), ‘Purpurascens’ (עלים סגולים) ו-‘Tricolor’ (עלים מנומרים). הימנעו מזני נוי שאינם אכילים. מרווה רגישה לריקבון שורשים בעודף מים, לכן לעולם אל תשאירו מים בצלוחית. אם העלים מצהיבים, בדקו ניקוז והשקיה. גידול בעציץ מאפשר שליטה טובה יותר על התנאים ומקל על העברה למקום מוגן בחורף קר.
