מרווה (Salvia officinalis) היא צמח עמיד יחסית, אבל בתנאי לחות גבוהה או אוורור לקוי היא עלולה להותקף על ידי מזיקים ומחלות. בארץ, הבעיות הנפוצות ביותר הן כנימות, אקריות (קרדית), ריקבון שורשים וכתמי עלים פטרייתיים. זיהוי מוקדם וטיפול אורגני ימנעו נזק משמעותי וישמרו על טעם העלים.
כנימות ירוקות ושחורות מופיעות לרוב על נצרים צעירים וצדם התחתון של העלים. הן מפרישות טל דבש שמעודד התפתחות פטריית פיח. הטיפול: ריסוס במים וסבון כלים עדין (1 כפית סבון נוזלי לליטר מים) כל 3 עד 4 ימים, או שימוש בשמן נים (5 מ"ל לליטר מים) אחת לשבוע. ניתן גם לשחרר מושית השבע (חיפושית) כמדביר ביולוגי, היא טורפת את הכנימות ביעילות.
אקריות (קרדית עכביש) פוגעות במרווה בעיקר בקיץ היבש. הן גורמות לעלים להצהיב, להתקמט ולהיראות מאובקים. הטיפול: הגברת הלחות סביב הצמח על ידי ערפל מים, וריסוס בתמיסת גופרית רטובה (על פי הוראות היצרן) או בשמן נים. גיזום עלים נגועים ושריפתם מונע התפשטות. אל תשכח לבדוק גם את צדם התחתון של העלים.
ריקבון שורשים (בעיקר Fusarium ו-Rhizoctonia) נגרם מהשקיית יתר או ניקוז לקוי. סימנים: עלים נובלים, גבעולים רכים וריח חמצמץ מהמצע. מניעה: השקיה רק כשהאדמה יבשה בעומק 2 עד 3 ס"מ, שימוש באדמה מנוקזת היטב ועציץ עם חורי ניקוז. טיפול: הוצא את הצמח מהעציץ, גזום שורשים רקובים, טבל את השורשים בתמיסת קינמון (1 כפית בליטר מים) ושתל מחדש במצע סטרילי. במקרה של כתמי עלים פטרייתיים (למשל טחב אבקתי), רסס בתמיסת סודה לשתייה (1 כפית בליטר מים) פעם בשבוע.
