עודף חנקן הוא אויב ההנבה. דשן עשיר בחנקן (כמו דשא או זבל טרי) מעודד עלווה שופעת על חשבון פרחים ופירות. אם הצמח ירוק כהה ומתפרע, הפסק דישון חנקני ועבור לדשן עתיר אשלגן וזרחן (למשל דשן 4-8-12 או דשן פרי). בישראל, גשמי חורף שוטפים חנקן מהקרקע, אבל באביב ובקיץ יש להיזהר מדישון יתר. דשן אורגני כמו קומפוסט בשל או תה קומפוסט (מדולל) הוא אופציה עדינה יותר.
חוסר האבקה הוא גורם שכיח. בישראל, דבורים ופרפרים הם המאביקים העיקריים, אך שימוש בחומרי הדברה רעילים פוגע בהם. אם אין מאביקים טבעיים, האבק ידנית: בבוקר, קטוף פרח זכרי (בעל עמוד דק), הסר עלי כותרת ושפשף את האבקן הצהוב במרכז הפרח הנקבי (בעל עיבוי קטן בבסיס). חזור על הפעולה מדי יום. גיזום שגוי – הסרת ענפים נושאי פרחים נקביים – גם הוא פוגע. גזום רק עלים חולים או מתים, ואל תקצץ ענפים ראשיים.
טמפרטורות קיצוניות פוגעות בחנטה: מעל 35°C בלילה פרחים נושרים, ומתחת ל-15°C ההאבקה נעצרת. בישראל, גלי חום ביוני–יולי מחייבים הצללה קלה (רשת 30%) בשעות הצהריים, או השקיה בטפטוף לשמירת לחות. השקיה סדירה – 2–3 פעמים בשבוע, כ-5–10 ליטר לצמח – מונעת נשירת פרחים. לבסוף, בדוק שהצמח לא סובל ממחסור בבורון (גורם לנשירת פרחים) – הוסף דשן ים או חומצה בורית (1 גרם ל-10 ליטר) פעם בחודש.