חגבית (Schefflera arboricola) היא צמח בית עמיד במיוחד, אבל כדי שהיא תפרח באמת, המצע חייב להיות מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH חומצי עד ניטרלי (6.0 עד 7.0). שורשיה רגישים לריקבון, ולכן ניקוז הוא שם המשחק. בישראל, תנאי הבית החמים והיבשים מחייבים תערובת ששומרת על לחות מבלי להציף.
התערובת המומלצת ביותר: 2 חלקים כבול או קוקוס (קוקוס זול וידידותי יותר לסביבה), חלק אחד פרלייט (לא ורמיקוליט, הוא שומר יותר מדי מים) וחלק אחד טוף גרוס (0 עד 8 מ"מ). הטוף מוסיף ניקוז ומשקל, הפרלייט מאוורר, והכבול/קוקוס שומר על לחות מאוזנת. אפשר להוסיף חופן קומפוסט איכותי (לא זבל טרי) להעשרה קלה.
מה להימנע: אדמת גינה רגילה, היא כבדה מדי, נדחסת וגורמת לריקבון שורשים. גם תערובת אוניברסלית זולה סובלת לרוב מחוסר ניקוז. אם את משתמשת במצע מוכן, חפשי תווית "עציצים" או "צמחי בית" והוסיפי לפחות 30% פרלייט או טוף. הימנעי מטורפה (פיט), היא חומצית מדי ויכולה לשרוף שורשים.
עצה מעשית: כשאת שותלת חגבית חדשה, בחרי עציץ עם חורי ניקוז גדולים. בתחתית הניחי שכבת ניקוז של חצץ גס או חרסיות (2 עד 3 ס"מ). לאחר ההשקיה, וודאי שהמים לא עומדים בצלוחית, ריקבון שורשים מתחיל מהרטיבות העומדת. החלפי מצע כל 2 עד 3 שנים, או כשהשורשים יוצאים מחורי הניקוז.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
