אם הקצוות יבשים ופריכים, והעלים אינם מצהיבים, כנראה שהסיבה היא לחות אוויר נמוכה. החגבית אוהבת לחות יחסית של 50% ומעלה, ובבתים ישראליים ממוזגים הלחות יורדת בחורף ובקיץ. פתרון: רססו מים מזוקקים על העלים 2-3 פעמים בשבוע, הניחו מגש חלוקי נחל רטוב מתחת לעציץ, או השתמשו במכשיר אדים ליד הצמח.
אם הקצוות משחירים ומרגישים רטובים או דביקים, החשד הוא להמלחת מצע או דישון יתר. עודף דשן ומים קשים (עשירים בסידן ומגנזיום) גורמים להצטברות מלחים השורפת את שורשי הצמח. פתרון: השקו רק במים מסוננים או מים שעמדו 24 שעות להורדת כלור, ותדשנו רק פעם בחודש באביב ובקיץ בדשן מאוזן (20-20-20) בחצי ריכוז. שטפו את המצע אחת ל-3 חודשים בהשקיה מרובה במים מזוקקים.
חוסר עקביות בהשקיה – השקיה מועטה ואז מרובה – גורם לנזק לשורשים ולקצוות שחורים. החגבית זקוקה להשקיה כשהשכבה העליונה של המצע (2-3 ס"מ) יבשה. בקיץ בישראל זה עשוי להיות כל 3-4 ימים, בחורף כל 7-10 ימים. אל תתנו למצע להתייבש לחלוטין, אך גם אל תשאירו מים בצלוחית. השקיה סדירה תמנע את התופעה.