זעתר התה (Thymus serpyllum) הוא צמח תבלין ים-תיכוני שאוהב תנאים קשיחים. כדי שיצמח בריא וריחני, המצע חייב להיות מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH בסיסי עד ניטרלי (6.5 עד 8.0). בישראל, עם האקלים החם והלחות הגבוהה בחלק מהאזורים, ניקוז הוא קריטי, שורשי הזעתר רגישים לריקבון בקרקע כבדה ושומרת מים. לכן, אל תשתמש באדמת גינה רגילה או בטוף דק מדי; העדף תערובת קלה ומאווררת.
התערובת המומלצת ביותר לזעתר התה מורכבת מ: 40% טוף גיר (גודל 4 עד 8 מ"מ) לניקוז ויציבות, 30% קוקוס (או כבול חלופי) לשמירת לחות מתונה, 20% פרלייט לאוורור השורשים, ו-10% קומפוסט איכותי (או הומוס תולעים) לדשן איטי. טוף הגיר חשוב במיוחד, הוא מעלה את ה-pH ומונע החמצת הקרקע, דבר שזעתר אוהב. אפשר לקנות תערובת מוכנה לצמחי תבלין ים-תיכוניים במשתלות, ולהוסיף לה עוד טוף גרוס.
אם אתה שותל בערוגה או באדן חלון, חשוב לוודא שיש שכבת ניקוז בתחתית העציץ (חלוקי נחל או שברי חרס). הימנע מהוספת חומרים שומרי מים כמו ורמיקוליט או הידרוג'ל, הם עלולים להרוות את המצע יתר על המידה. כמו כן, אל תוסיף דשן כימי עשיר בחנקן (כמו דשן דשא), הוא מעודד צמיחת עלווה רכה ורגישה למחלות. העדף דשן אורגני מאוזן (NPK 5 עד 5-5) בחצי מנה פעם בחודש בעונת הגידול.
מה שכדאי להימנע ממנו בכל מחיר: מצע חרסיתי כבד, אדמת גינה דחוסה, תערובת עם יותר מ-20% קומפוסט (עלול לגרום לריקבון שורשים), ותוספת סיד (שלא לצורך, הטוף כבר מספק בסיסיות). אם אתה גר באזור עם מי ברז קשים (pH גבוה), זה דווקא לטובת הזעתר. בקיץ, כדאי לבדוק ניקוז על ידי השקיה, אם מים עומדים מעל פני המצע יותר מ-5 דקות, שפר את הניקוז על ידי הוספת עוד טוף או פרלייט.
