מלאכית היא סוקולנט זוחל עמיד לבצורת, אך רגיש לריבוי מים. ההבדל בין עודף השקיה לחוסר מים מתבטא בעיקר במרקם ובצבע העלים. בעודף השקיה העלים נעשים רכים, שקופים למחצה, לעיתים צהובים ונושרים בקלות. בחוסר מים העלים מתקמטים, מאבדים מהבשרניות שלהם, הופכים יבשים ושבירים, אך צבעם נשאר ירוק-אפרפר עד כתום. שימו לב: עלים תחתונים מצהיבים ונושרים הם טבעיים, אך אם התופעה עולה לצמרת, יש בעיה.
בדיקת המצע היא קריטית. דחפו אצבע לעומק של 5 עד 7 ס"מ. אם האדמה לחה ודביקה גם לאחר שבוע מהשקיה, יש עודף מים. אם האדמה יבשה ואבקתית עד עומק זה, הצמח צמא. במלאכית, השקיית יתר גורמת גם לריח רע מהמצע (ריקבון שורשים) ולהופעת עובש לבן על פני השטח. חוסר מים יותיר את המצע יבש ומפורר, לעיתים עם סדקים בשולי העציץ.
השורשים הם האינדיקטור המובהק. הוציאו בעדינות את הצמח מהעציץ. שורשים בריאים, לבנים ומוצקים. בעודף מים: שורשים חומים, רזים, רכים ומריחים רע, ריקבון. בחוסר מים: שורשים יבשים, שבירים, דקים, אך לא רקובים. הצלה: במקרה של ריקבון, גזמו את כל השורשים הרקובים, טפלו בקוטל פטריות על פי התווית, ושתלו מחדש במצע מנוקז היטב. במקרה של יובש, השקו בהדרגה (לא הצפה), והחזירו לצל חלקי לשבוע.
החייאה של מלאכית מיובשת: השקו בפעימות, חצי מכמות המים הרגילה, המתינו שעתיים, ואז השלימו להשקיה מלאה. חזרו על כך פעם בשבוע עד שהעלים מתמלאים. למלאכית מושקת יתר: הפסיקו להשקות לחלוטין, הוציאו מהעציץ, ייבשו את השורשים באוויר 2 עד 3 ימים, ושתלו מחדש במצע יבש. העבירו למקום מוצל ומוגן. אל תדשנו עד לראות צמיחה חדשה. זכרו: בחורף בישראל, השקו אחת ל-3 עד 4 שבועות בלבד; בקיץ, אחת לשבוע עד עשרה ימים, תלוי במיקום ובגודל העציץ.
