כדי להבדיל בין עודף השקיה לחוסר מים באגפנתוס, ראשית בחנו את העלים. בעודף מים העלים התחתונים מצהיבים ומתרככים, לעיתים עם כתמים חומים מימיים. בחוסר מים העלים נובלים, מתקמטים ומצהיבים החל מהקצוות, אך שומרים על מרקם יבש ושביר. במצב קיצון של יובש, קצות העלים משחימים ומתייבשים.
שנית, בדקו את המצע. במקרה של השקיית-יתר, האדמה תהיה דחוסה ורטובה, לעיתים עם ריח עובש או טחב. לעומת זאת, בחוסר מים המצע יהיה יבש ומתפורר, ולעיתים אף מתרחק מדפנות העציץ. בישראל, בקיץ יש להשקות אגפנתוס פעמיים בשבוע, ובחורף אחת לשבועיים-שלושה, התאימו את התדירות לפי סימני הקרקע.
הבדל נוסף נמצא בשורשים. בעודף מים השורשים יהיו רכים, כהים ומרקיבים (ריקבון שורשים), עם ריח רע. בחוסר מים השורשים יתייבשו ויהיו שבירים, אך לא ירקבו. כדי להציל צמח מושקה-יתר, הוציאו אותו מהעציץ, גזמו שורשים רקובים, החליפו מצע לחדש ומנקז היטב, והשקו במשורה למשך שבועיים. להחייאת צמח מיובש, השקו בהדרגה, תחילה הרטיבו קלות, ולאחר יומיים השקו לעומק, תוך הוספת מאלץ לשמירת לחות.
זכרו: אגפנתוס עמיד יחסית ליובש, ולכן עדיף לטעות בכיוון של תת-השקיה מאשר השקיית-יתר. בכל מקרה, וודאו שלעציץ או לערוגה ניקוז מצוין. אם הצמח נמצא באדמה כבדה, הוסיפו חול גס או פרלייט. הימנעו מהשקיה בתדירות קבועה ללא בדיקת לחות, תקעו אצבע לעומק 5 ס"מ; אם האדמה לחה, דלגו על ההשקיה.
