כדי להבדיל בין עודף השקיה לחוסר מים באמארמיליס, התחיל מהעלים. בעודף השקיה העלים נראים צהובים, רכים ומשתפלים, לעיתים עם כתמים חומים רטובים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מאבדים את הזקיפות, הופכים דהויים ומתקמטים בקצוות, אך נשארים ירוקים ויבשים למגע. זכור: צניחת עלים יכולה להופיע בשני המצבים, אבל המרקם והצבע מסגירים את הסיבה.
בחן את המצע: אם הוא מרגיש ספוג במים גם יומיים-שלושה אחרי השקיה, או שיש ריח חמוץ, כנראה השקית יתר על המידה. לעומת זאת, מצע יבש ואבקתי לעומק של 5 עד 7 ס"מ (תקע אצבע) מעיד על חוסר מים. באמארמיליס, המצע צריך להתייבש מעט בין השקיות, אך לא להתייבש לגמרי. בעונת התרדמה (סתיו-חורף) ההשקיה מצטמצמת למינימום, פעם בחודש עד שהבצל מתחיל לנבוט שוב באביב.
השורשים הם המדד המדויק ביותר: הוצא בעדינות את הבצל מהעציץ. בעודף השקיה השורשים יהיו כהים, רזים ורכים (ריקבון), לעיתים עם ריח רע. בחוסר מים השורשים ייראו יבשים, שבירים ודקים, אך לא רקובים. אם יש ריקבון, גזור את השורשים הפגועים עם מספריים נקיים, פזר אבקת פטריות (קרא הוראות תווית) והשאר את הבצל לייבוש במקום מוצל למשך יום שלם לפני שתילה מחדש במצע נקי ומנוקז.
להחייאת צמח מיובש: השקה מיד עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ, ואז המתן עד שהמצע יתייבש לפני ההשקיה הבאה. לרענון, טבול את העציץ בקערת מים פושרים למשך 30 דקות. לעומת זאת, להצלת צמח מושקה-יתר: הפסק מיד את ההשקיה, הוצא את הבצל מהעציץ, הסר שורשים רקובים ועלים פגועים, יבש באוויר למשך 1 עד 2 ימים ושתול במצע חדש ומנוקז (תערובת שווה של כבול, פרלייט וקומפוסט). החזר השקיה רק לאחר שהמצע מתייבש, בערך פעם ב-10 ימים באביב.
