הלילך (Syringa vulgaris) הוא שיח נשוי שאוהב תנאים דומים למוצאו ההררי: קרקע מנוקזת היטב, אוורירית, עם pH בסיסי עד ניטרלי (6.5 עד 7.5). בישראל, הקרקעות הכבדות (חרסיתיות) או החומציות (כבול) אינן מתאימות לו. המפתח הוא לספק ניקוז מעולה, שורשי הלילך רגישים לריקבון במים עומדים.
הרכב המצע המומלץ: 40% טוף גרוס (0 עד 8 מ"מ), מספק ניקוז ומבנה יציב; 30% קוקוס, שומר על לחות מבלי להירטב; 20% קומפוסט איכותי, מעשיר בחומר אורגני ומשפר אוורור; 10% פרלייט, מונע דחיסות. אם הקרקע בגינה חרסיתית, חפור בור רחב (60×60 ס"מ) ומלא בתערובת זו. הימנע מכבול חומצי או מזבל טרי, הם מורידים את ה-pH וגורמים לצריבת שורשים.
בעציצים, השתמש בתערובת דומה עם תוספת של 20% חול גס לניקוז משופר. ודא שבתחתית העציץ יש שכבת חצץ או חלוקי טוף (5 ס"מ) ופתחי ניקוז רבים. pH נמוך מ-6.0 גורם לכלורוזיס (הצהבת עלים), במקרה כזה הוסף סידן קרבונטי (גיר) בכמות של 50 גרם למ"ר אחת לשנה. הימנע מדשנים עתירי חנקן אמוני (מוריד pH) והעדף דשן מאוזן כמו 10 עד 10 עד 10 עם יסודות קורט.
בישראל, עונת השתילה המומלצת היא סתיו-תחילת חורף (נובמבר עד ינואר), כשהקרקע לחה אך לא גשומה. לאחר השתילה, השקה היטב (10 עד 15 ליטר לשיח) וודא שהמים מחלחלים לעומק 30 ס"מ. הימנע מכיסוי הקרקע סביב הגזע בכבול או קליפות אורן, הם מגבירים חומציות. במקום זאת, כסה בספוג (שבבי עץ) או חצץ דק לשמירה על לחות ומניעת עשבים.
