לילך (Syringa vulgaris) הוא שיח נשיר שמשגשג באקלים קריר, ולכן בישראל הוא סובל לעיתים קרובות ממתח חום וקרקע גירנית. הצהבת עלים היא תופעה שכיחה, אך היא אינה גזירת גורל. כדי לטפל נכון, ראשית עליך לאבחן את הגורם המדויק: מים, אור, דישון, ניקוז או מחלה.
עודף השקיה הוא האויב מספר אחד של הלילך בארץ. אם העלים התחתונים מצהיבים, רכים ומעט שקופים, והאדמה רטובה כל הזמן, כנראה שאתה משקה יותר מדי. הפתרון: הפסק מיד את ההשקיה, תן לאדמה להתייבש עד לעומק של 10 ס"מ, ובהמשך השקה רק כשהשכבה העליונה יבשה. לעומת זאת, חוסר מים מתבטא בעלים צהובים יבשים בקצוות ובשוליים, יחד עם נשירה. במקרה כזה, השקה עמוק פעם בשבוע (10 עד 15 ליטר לשיח בוגר) וחכך את הקרקע בקומפוסט או קליפות עץ לשמירת הלחות.
מחסור בברזל או בחנקן גורם להצהבה בין העורקים (עורקים ירוקים, רקמה צהובה). זה נפוץ בקרקעות גירניות עם pH גבוה. פתרון: דשן ברזל קלָאט (Chelated Iron) בריכוז 0.5 גרם לליטר, פעם בחודש באביב ובסתיו. הוסף דשן מאוזן 10 עד 10 עד 10 במינון חצי ממומלץ היצרן באביב. לעולם אל תדשן בקיץ כשיש עומס חום.
חוסר ניקוז או חשיפה לשמש חזקה מדי (במיוחד בצהריים) עלולים גם הם לגרום להצהבה. לילך זקוק לשמש מלאה בבוקר ולצל חלקי אחר הצהריים. אם הצמח בשמש קופחת כל היום, העלווה תיחרך ותצהיב. העבר את השיח למקום מוצל יותר בשעות 12:00 עד 16:00, או הצל זמנית עם בד צל 30%. אם הבעיה היא ניקוז, שפר את הקרקע בחול גס או העבר לעציץ עם חורי ניקוז.
