לילך הוא שיח נשוי רגיש להשקיית יתר, במיוחד באקלים הישראלי החם. עודף מים גורם לריקבון שורשים, בעוד חוסר מים מוביל לנבילה. ההבדל המרכזי: בעודף השקיה העלים נובלים אך נשארים ירוקים כהים ולעיתים מצהיבים בשוליים, ובחוסר מים העלים נובלים ומתייבשים מהקצוות פנימה, הופכים לחומים ושבירים.
בחנו את המצע: אם הוא רטוב ודחוס, כנראה השקיתם יותר מדי. ריח חמוץ מעיד על ריקבון שורשים. מנגד, מצע יבש עד עומק 5 עד 7 ס”מ (בדיקת אצבע) מעיד על חוסר מים. שליפת הצמח מהעציץ (בזהירות) תגלה שורשים חומים ורכים בעודף מים, לעומת שורשים לבנים ויבשים בחוסר מים.
להצלת לילך מושקה-יתר: הפסיקו להשקות מיד, הוציאו את השיח מהעציץ, גזמו שורשים רקובים, שתלו מחדש במצע מנוקז היטב (תוספת פרלייט או חול), והשקו רק כשהיובש בעומק 3 עד 4 ס”מ. להחייאת לילך מיובש: השקו לאט ובשפע (עד שיוצא מהניקוז), כסו את פני המצע בקש לשמירת לחות, וקצצו ענפים יבשים.
בישראל, בקיץ השקו לילך בעציץ פעמיים בשבוע (באדמה פעם בשבוע), ובחורף פעם בשבועיים. בדקו תמיד את לחות המצע לפני השקיה. העדיפו השקיה עמוקה ונדירה על פני השקיה קלה ותכופה. זכרו: לילך סובל יותר מיובש זמני מאשר מרטיבות מתמדת.
