לילך (Syringa vulgaris) הוא שיח נשיר הפורח באביב בפרחים סגולים ריחניים. בישראל הוא מתאים בעיקר לאזורים הרריים וקרירים (מעל 800 מ'), כי הוא זקוק לקור חורפי (צינון) כדי לחנוט ניצני פריחה. שתילה נכונה מתחילה בבחירת מיקום: שמש מלאה לפחות 6 שעות ביום, הרחק מקירות דרומיים חמים. האדמה צריכה להיות מנוקזת היטב, חרסיתית-גירנית עד חולית, עם pH ניטרלי עד בסיסי (6.5 עד 7.5). שתילה באביב (מרץ-אפריל) או בסתיו (אוקטובר-נובמבר) עדיפה, כשאין כפור.
לשתילה בגינה: חפרו בור ברוחב כפול מכדור השורש ובעומק זהה. שחררו את תחתית הבור וערבבו את האדמה המוצאית עם קומפוסט (20%) וטוף (10%) לשיפור ניקוז. הניחו את השתיל כך שצוואר השורש יהיה בגובה פני הקרקע. מלאו את הבור באדמה, השקו היטב, וכסו בשכבת חיפוי (קליפה או קש) בעובי 5 עד 7 ס"מ לשמירת לחות וקור. השקו בתדירות גבוהה בשבועיים הראשונים (כל 2 עד 3 ימים), ואז הפחיתו לפעם בשבוע בהתאם לעונה.
העברת לילך מעציץ לעציץ גדול יותר או לגינה: בחרו עציץ בקוטר גדול ב-5 עד 10 ס"מ מהקודם (מינימום 30 ס"ק לשיח בוגר, 40 עד 50 ס"ק עדיף). מצע מתאים: תערובת של אדמת גינה, כבול (או קוקוס) ופרלייט ביחס 2:1:1, בתוספת קומפוסט. העבירו באביב או בסתיו, כשהצמח רדום או בתום הפריחה. הוציאו בעדינות את השורשים, גזמו שורשים פגועים, והניחו בעציץ החדש באותו עומק. השקו היטב ושמרו על צל חלקי בשבוע הראשון.
טיפול לאחר שתילה או העברה: גזמו ענפים חלשים או שבורים, והסירו כ-1/3 מהענפים לעידוד צמיחה מחודשת. דשנו בדשן מאוזן (NPK 10 עד 10 עד 10) חודש לאחר השתילה, לפי הוראות היצרן. השקו פעם בשבוע בעונה הקרה, ופעמיים בשבוע בקיץ, תוך הקפדה על ניקוז. הימנעו מהרטבת העלים למניעת טחב. בשנה הראשונה הגנו על הצמח מרוחות יבשות ומשמש קופחת באמצעות הצללה קלה.
