הבדל קריטי נוסף הוא במצע. הכניסו אצבע לעומק של 5 עד 7 ס"מ: אם האדמה יבשה לגמרי, הצמח סובל מחוסר מים. אם האדמה לחה מאוד, רטובה ואפילו בוצית, מדובר בעודף השקיה. הידרנג'ה אוהבת מצע לח תמיד, אך לא עומד במים. בישראל, בקיץ יש להשקות כמעט כל יום בצל חלקי, אבל בחורף יש להפחית משמעותית, פעם ב-5 עד 7 ימים, תלוי במצע.
כדי להציל צמח מושקה-יתר, הפסיקו מיד להשקות. הוציאו את ההידרנג'ה מהעציץ (אם בעציץ), חתכו שורשים רקובים (חומים ורכים) עד לרקמה לבנה בריאה, ושתלו מחדש במצע אוורירי ומנוקז היטב. הוסיפו חול או פרלייט לאדמה. השקיה הבאה, רק כשהמצע יבש למחצה. לעומת זאת, צמח מיובש יש להשקות מיד בהשריה מלאה, טבלו את העציץ בדלי מים למשך 15 דקות, ואז תנו עודפים לנקז. לאחר מכן, השקו בתדירות גבוהה יותר, אך תמיד בדקו את המצע.
זכרו: הידרנג'ה אוהבת מים, אבל שנאה רגליים רטובות. סימן מובהק לעודף מים הוא ריח רע מהמצע או הופעת פטריות על פני האדמה. לעומת זאת, חוסר מים ממושך יגרום לעלים להתייבש מהקצוות פנימה, ולפרחים לנבול במהירות. הקפידו על ניקוז מעולה, ובחרו עציצים עם חורים. באדמה כבדה (חרסית) בישראל, עדיף לשתול בערוגה מוגבהת כדי למנוע ריקבון שורשים.
