הצהבת עלים בלטאית (Lithops lesliei) היא סימן מצוקה מובהק, ולרוב נובעת מהשקיית יתר. הלטאית היא סוקולנט מיניאטורי שמותאם לתנאי מדבר, היא אוגרת מים בעלים הבשרניים וזקוקה לאדמה יבשה כמעט לחלוטין בין השקיה. אם אתה משקה יותר מפעם בחודש בחורף (או בכלל בקיץ כשהיא בתרדמת), השורשים נרקבים והעלים מצהיבים ומתרככים. הפתרון: הפסק מיד להשקות, הוצא את הצמח מהעציץ, גזור שורשים רקובים (בהם יש ריח רע או מרקם רטוב), יבש את הצמח באוויר 3 עד 4 ימים, ושתל מחדש במצע חדש ומנוקז היטב (תערובת קקטוסים עם 70% חול/פרלייט). אל תשקה במשך שבועיים לפחות לאחר ההשתלה.
סיבה שנייה שכיחה היא חוסר מים, אך כאן ההצהבה תהיה מלווה בקמטוטים על פני העלה, כאילו הצמח 'מתכווץ'. לטאית במצוקת יובש תראה עלים מקומטים ומצהיבים בחלקם התחתון. הפתרון: השקה פעם אחת בהשקיית עומק (השריית העציץ בקערת מים למשך 15 דקות, עד שהמצע רווי), ואז המתן שהאדמה תתייבש לגמרי לפני ההשקיה הבאה. במהלך עונת הגידול (אוקטובר עד מרץ בישראל) השקה פעם ב-3 עד 4 שבועות; בקיץ (אפריל עד ספטמבר) הפסק כמעט לגמרי, השקה רק אם העלים מקומטים קשות, פעם בחודש וחצי.
סיבה שלישית: חשיפה לאור לא מתאימה. לטאית זקוקה לשמש ישירה לפחות 4 עד 5 שעות ביום, רצוי בבוקר. אם היא מקבלת שמש חזקה בצהריים (במיוחד בקיץ), עלולה להיווצר כוויה המתבטאת בכתמים צהובים-חומים. לעומת זאת, חוסר אור יגרום לעלים חיוורים, מוארכים ומצהיבים. הפתרון: העבר את העציץ למקום עם שמש בוקר וצל חלקי אחר הצהריים. בחורף, כשהשמש חלשה, העבר לחלון דרומי מואר. אל תעביר בפתאומיות משמש מלאה לצל, הרגל בהדרגה.
סיבה רביעית, נדירה יותר: דישון יתר בחנקן. לטאית כמעט אינה זקוקה לדשן, דישון חנקני גורם לצמיחה רכה, עלים מוארכים וצהבהבים. אם דישנת לאחרונה, הפסק מיד. לטאית מסתפקת בדשן סוקולנטים מדולל לרבע ריכוז פעם בשנה בתחילת עונת הגידול (אוקטובר). אם המצע עשיר בחומר אורגני (כבול, קומפוסט), זה גם גורם לריקבון. השתמש במצע מינרלי בלבד (חול, פרלייט, טוף, גרגירי חצץ דקים). ניקוז איטי הוא האויב הגדול של הלטאית, ודא שבעציץ יש חורי ניקוז גדולים ושהמים מחלחלים תוך שניות.
