סיבה שנייה היא המלחת המצע ודישון יתר. לטאית זקוקה למצע מנוקז היטב (תערובת קקטוסים עם 50% חול גס). דישון יותר מפעם בחודש בעונת הגידול (אוקטובר–מרץ) או שימוש בדשן כימי חזק שורפים את השורשים ומשחירים קצוות. הפסיקו לדשן מיד, והשקו במים מזוקקים או מסוננים כדי לשטוף מלחים. אם המצע ישן, החליפו אותו באביב.
מים קשים או כלור הם האויב השקט. מי ברז בישראל עשירים במינרלים וכלור, המצטברים בקרקעית העלים וגורמים לנקרוזה בקצוות. השקו רק במים שעברו סינון פחם או עומדים 24 שעות לאידוי כלור. השקיה לא עקבית — למשל, השקיה מרובה אחרי בצורת — מפוצצת תאי עלה ומייבשת קצוות. בעונת הרדומה (מאי–ספטמבר) כמעט אין להשקות; בעונת הגידול השקו רק כשהמצע יבש לגמרי (פעם ב-10–14 ימים).
אם הקצוות השחורים כבר נראים, גזרו אותם במספריים נקיים (השאירו רקמה חיה). הניחו לצמח להתייבש באוויר 3 ימים לפני השקיה. אל תטבלו את הצמח במים — זה יחמיר ריקבון. כדי למנוע הישנות, שמרו על אוורור טוב, הימנעו מהשקיית יתר, והקפידו על תאורה עקיפה בהירה (חלון דרומי מוצל).