השקיית לטאית (Lithops lesliei) שונה בתכלית מכל סוקולנט אחר. הצמח דמוי האבן המיניאטורי רגיש ביותר לעודף מים, ולכן ההשקיה נשלטת על פי עונה, שלב הצמיחה ומראה הצמח. בישראל, בקיץ החם (יוני עד ספטמבר) הלטאית נמצאת בתרדמת קיץ, כמעט ולא משקים אותה כלל. השקיה קלה אחת (כ-20 מ"ל לעציץ 6 ס"מ) בתחילת יוני, ולאחר מכן הפסקה מוחלטת עד ספטמבר. הסימן הכי בטוח שהצמח זקוק למים הוא מראה מעט מקומט ומצומק של ה"חלון" העליון, אבל רק בסתיו ובאביב.
בסתיו (אוקטובר עד נובמבר) מתחילה עונת הגידול. זה הזמן להשקות פעם בשבוע-שבועיים, תלוי במהירות ייבוש המצע. כמות המים: השקיה עמוקה עד שיוצא מים מהנקב, אך וודאו שהמצע מתייבש לחלוטין תוך 3 עד 4 ימים. בחורף (דצמבר עד פברואר) הלטאית צומחת ומתחילה לפרוח, אך השקיה מצטמצמת לפעם בשבועיים-שלושה, תלוי בטמפרטורה (מתחת ל-15°C משקים עוד פחות). באביב (מרץ עד מאי) ההשקיה עולה לפעם בשבוע, עד שמגיעים שוב לתרדמת הקיץ.
עודף מים מזוהה מיד: הצמח הופך רך, שקוף או מתנפח בצורה חריגה, ולעיתים קרובות נרקב מבסיסו. במקרה כזה, הפסיקו להשקות מיד, הוציאו מהעציץ, גזרו שורשים רקובים, פזרו קינמון על החתך והשאירו לייבוש שבוע באוויר. חוסר מים מתבטא בקמטים עמוקים, גוון אפרפר וירידה בגובה הצמח, אך בדרך כלל הלטאית מתאוששת תוך יומיים מהשקיה מתונה.
בדיקת רטיבות המצע פשוטה: תקעו קיסם עץ עד תחתית העציץ, אם יוצא יבש, אפשר להשקות. עדיף להשקות בבוקר, במים פושרים, ולהימנע מהרטבת הגוף הצמחי עצמו (רק סביבו). השתמשו תמיד בעציץ עם ניקוז ובמצע מינרלי (80% חצץ, 20% כבול). זכרו: לטאית תסלח על יובש ממושך, אך לעולם לא על השקיית יתר.
