המליסה (Melissa officinalis) רגישה מאוד להשקיה לא מאוזנת. כדי להבדיל בין עודף מים לחוסר, התחילו מהעלים: בעודף השקיה העלים התחתונים מצהיבים, נובלים ונושרים, ולעיתים מופיעים כתמים חומים רכים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מאבדים את המוצקות שלהם, מתקמטים, מתייבשים בקצוות ונושרים מלמטה כלפי מעלה. הריח האופייני של המליסה נחלש בשני המקרים.
בדקו את המצע: בעודף מים האדמה תהיה רטובה ודביקה, עם ריח חמוץ או עובש, סימן לשורשים נרקבים. בחוסר מים המצע יהיה יבש עד עומק של 3 עד 4 ס”מ, והצמח ייראה צנום. הוציאו בעדינות את הצמח מהעציץ: שורשים חומים, רזים ושחומים מעידים על ריקבון (עודף מים). שורשים יבשים ושבירים מעידים על בצורת.
הצלת צמח מושקה-יתר: הפסיקו להשקות מיד. העבירו את המליסה לעציץ עם ניקוב טוב ומצע חדש ומנוקז (תערובת של 2 חלקי טוף 1 חלק קומפוסט). גזמו שורשים רקובים לחלוטין והסירו עלים פגומים. הניחו לצמח להתייבש 3 עד 4 ימים לפני השקיה קלה. השקיה מוגזמת חוזרת עלולה להרוג את הצמח תוך שבוע.
החייאת צמח מיובש: השקו את הצמח בהדרגה, תחילה עם רבע מכמות המים הרגילה, וחזרו כל 3 ימים. טבלו את העציץ בקערת מים פושרים למשך 15 דקות אם המצע יבש לחלוטין. גזמו ענפים יבשים עד לרקמה חיה. לאחר ההתאוששות, השקו רק כשהמצע יבש בעומק אצבע. בקיץ בישראל יש להשקות מליסה בעציץ כל 2 עד 3 ימים ובחורף כל 5 עד 7 ימים.
