סיבה שכיחה נוספת היא המלחת המצע ודישון יתר. דישון תכוף מדי או שימוש בדשנים כימיים מרוכזים מצטברים בקרקע וגורמים לכוויות בקצות השורשים ובקצוות העלים. אם אתם משקים מי ברז קשים (עשירים בסידן ומגנזיום), המלחים מצטברים עוד יותר. הפסיקו לדשן למשך חודש לפחות. שטפו את המצע במים מזוקקים או במי גשמים: השקו בכמות גדולה פי שלושה מנפח העציץ, הניחו למים לנקז לגמרי, וחזרו על הפעולה פעמיים. לאחר מכן חזרו לדשן בדשן נוזלי אורגני מדולל לחצי מהריכוז המומלץ, פעם בשבועיים בלבד בעונת הגידול.
מים קשים או כלור במי ההשקיה עלולים גם הם לגרום לקצוות שחורים. כלור פוגע ברקמות העלה הרגישות, והמינרלים במים קשים נקשרים לשורשים ומפריעים לספיגת ברזל. השתמשו במים שעברו סינון פחם, או השאירו מים בכלי פתוח ל־24 שעות לאידוי הכלור. לחלופין, אספו מי גשמים. אם אין ברירה, הוסיפו כמה טיפות חומץ תפוחים לליטר מים (להורדת pH) ובדקו שהמים לא חומציים מדי (pH 5.5–6.5).
חוסר עקביות בהשקיה — ייבוש מוחלט בין השקיות לסירוגין עם הצפה — גורם למתח מים שמתבטא בקצוות חומים. ורד זקוף למצע לח תמיד אך לא רטוב. בקיץ ישראלי, עציץ בגודל 20–30 ס"מ צריך השקיה כל יומיים, בחורף פעם ב־4–5 ימים. בדקו את לחות המצע בעומק 3 ס"מ: אם יבש, השקו עד שיוצא מתחתית העציץ. אל תתנו לעלים להירטב בשמש חזקה — מים על העלים בשמש גורמים לכוויות ממש כמו זכוכית מגדלת. השקו תמיד בבוקר או בערב.