שמירה על לחות היא ההבדל בין הצלחה לכישלון. כסו את העציץ בשקית ניילון שקופה או בבקבוק חתוך, אך אל תיתנו לניילון לגעת בעלים כדי למנוע ריקבון אפור (בוטריטיס). הניחו במקום עם אור עקיף חזק ובלי שמש ישירה, כמו אדן חלון פונה מזרח או מתחת לרשת צל 50 אחוז. בקיץ הישראלי החם הימנעו לחלוטין מחצר פתוחה בשמש, שם הייחורים יתייבשו תוך יום. רססו את פנים השקית במים כל 2 עד 3 ימים כדי לשמור על מצע לח אך לא ספוג. בטמפרטורת מצע של 20 עד 24 מעלות שורשים ראשונים מופיעים תוך 3 עד 6 שבועות; המשיכו לגדל בעציץ עד שהשורשים ממלאים אותו, ורק אז העבירו לגינה, רצוי בסתיו או בתחילת החורף כשהקרקע עדיין חמה.
חלוקת שיח היא השיטה הכי מהירה ובטוחה, ומתאימה לורדי שיח ותיקים עם כמה גזעים היוצאים מהבסיס (לא לורדים מורכבים על כנה, שם החלוקה תפגע). בצעו אותה בלב החורף, דצמבר עד ינואר, כשהצמח רדום. השקו את הצמח יום לפני, חפרו את כל כדור השורשים, ובעזרת סכין או משור חד חלקו אותו לחלקים שבכל אחד מהם 2 עד 3 ענפים ומערכת שורשים בריאה משלו. שתלו מיד באדמה מועשרת בקומפוסט, גזמו את הענפים בשליש להקלת העומס על השורשים, השקו ביסודיות והצלו מהשמש בשבועיים הראשונים. אחוזי ההצלחה עולים על 90 אחוז, אך בעונה הראשונה הצמחים הצעירים יהיו קטנים יותר ויפרחו מעט.
ריבוי מזרעים אפשרי אך לא מומלץ לגנן הביתי, כי זרעי ורד דורשים ריבוד קר של 4 עד 5 מעלות למשך 6 עד 10 שבועות (למשל במקרר במגירת הירקות בתוך שקית עם מצע לח) כדי לשבור תרדמה, והנביטה איטית ולא אחידה. חשוב מכך: הצמח שיתקבל לא יהיה זהה לצמח האם אלא כלאיים חדש, ולכן השיטה מתאימה למי שרוצה לפתח זן חדש ולא לשכפל ורד אהוב. אם בכל זאת תנסו, זרעו בפברואר עד מרץ בעציצים עם מצע מנוקז, והעבירו את השתילים לגינה רק באפריל עד מאי כשחלף חשש הקרה. לשכפול נאמן של זן מסוים, היצמדו תמיד לייחורים או לחלוקה.
