אל תשקו לפי לוח שנה עיוור, בדקו את הקרקע. הכניסו אצבע או מקל עץ לעומק 5-7 ס"מ ליד השורשים: אם השכבה בעומק הזה יבשה, הגיע הזמן להשקות; אם היא עדיין לחה וקרירה, המתינו יום. שיטה מדויקת יותר בקיץ: חפרו בזהירות בור קטן בשולי גוש השורשים אחרי השקיה וודאו שהמים אכן חלחלו לעומק 30 ס"מ. שני מצבי סכנה נפוצים בגינה הישראלית: השקיית יתר בקרקע חרסיתית כבדה, שמתבטאת בעלים מצהיבים מלמטה כלפי מעלה, האטה בצמיחה, אדמה שרוחשת ריח חמצמץ וריקבון שורשים; ומחסור במים בשרב, שמתבטא בעלים נבולים בשעות אחר הצהריים, קצוות מושחרים, ופרחים שנפתחים קטן ונובלים מהר. עלים נבולים שמתאוששים לבד בערב מעידים על מתח חום זמני ולא בהכרח על צמא.
השעה והשיטה חשובות לא פחות מהכמות. השקו בשעות הבוקר המוקדמות (5:00-8:00), כך המים זמינים לצמח לפני שיא החום ואידוי מזערי. הימנעו מהשקיית ערב מאוחרת שמשאירה את הקרקע והעלווה רטובים כל הלילה. הכי חשוב: השקו ישירות לבסיס הצמח ולא על העלים והפרחים. עלווה רטובה בשילוב הלחות של אזור החוף היא מתכון למחלות פטרייתיות, בעיקר קמחון (הציפוי הלבן האבקתי על העלים) וכתמי עלים שחורים (Black spot). טפטפות או צינור סופג בבסיס השיח הן הפתרון הטוב ביותר, ואם משקים בצינור, כוונו את הזרם לאדמה. הוסיפו שכבת חיפוי (מאלץ') אורגני בעובי 5-7 ס"מ סביב הצמח, קליפות עץ, קומפוסט או קש, כדי לצמצם אידוי, לצנן את הקרקע ולהפחית עשבייה, אך השאירו טבעת פנויה של 5 ס"מ סביב הגזע עצמו כדי למנוע ריקבון צוואר השורש.
התאימו את ההשקיה לקרקע ולמצב הצמח. בקרקע חרסיתית כבדה (נפוצה בשפלה ובעמקים) המים מחלחלים לאט ונאגרים לאורך זמן, לכן השקו בכמות גדולה אך בתדירות נמוכה יותר, והקפידו על ניקוז טוב כדי למנוע חנק שורשים. בקרקע חולית (מישור החוף) המים בורחים מהר, לכן השקו מנות קטנות יותר בתדירות גבוהה יותר. ורד בעציץ מתייבש הרבה יותר מהר מוורד בקרקע: בקיץ בדקו אותו יומיום, לרוב יזדקק להשקיה כל יום-יומיים עד שיוצאים מים מחורי הניקוז, ובחורף כל 4-5 ימים. שיחים חדשים שנשתלו בשנתם הראשונה זקוקים להשקיה תכופה וסבלנית עד שהשורשים מתבססים. גיזום ההתחדשות המרכזי בארץ נעשה בסוף החורף (ינואר-פברואר), והוא מפחית את שטח העלווה ובכך גם את צריכת המים בתחילת האביב.
