סיבה שכיחה נוספת היא המלחת המצע כתוצאה מדישון יתר או שימוש במי ברז קשים. המלחים מצטברים בשורשים ופוגעים בספיגת המים, מה שגורם לקצוות להישרף. פתרון: שטפו את המצע אחת לחודשיים בהשקיה מרובה (כמות מים כפולה מנפח העציץ) שתנקז את המלחים החוצה. השתמשו בדשן נוזלי מאוזן מדולל לחצי מהריכוז המומלץ, ורק באביב ובקיץ.
מים קשים עם כלור ופלואוריד עלולים גם הם לגרום לקצוות שחורים. הפתרון: השקו במים מסוננים, מזוקקים או מי גשמים. אם אין ברירה, הניחו למי הברז לעמוד 24 שעות בכלי פתוח כדי שהכלור יתנדף. השקיה לא עקבית – ייבוש מוחלט לחלופין עם הצפה – מייצרת תנודות שגורמות לעלים להישבר ולהשחיר. הקפידו להשקות רק כששני הסנטימטרים העליונים של המצע יבשים, ובאופן קבוע.
גיזום קצוות יבשים מותר, אך חתכו רק את החלק המת (במרחק 1-2 מ"מ מהרקמה החיה) במספריים נקיות וחדות. לעולם אל תחתכו לתוך החלק הירוק – זה יגרום לעוד נזק. אם הבעיה חוזרת, בדקו את ניקוז העציץ, הימנעו מדישון בחורף, והרחיקו את הצמח ממקור חום ישיר. זכרו: דקל הכרכום אוהב יובש יחסית – השקיית יתר מסוכנת לא פחות.