בצל נוי (Allium giganteum) רגיש מאוד להשקיית יתר. הסימן הראשון והבולט ביותר הוא צניחת עלים פתאומית, העלים הופכים רכים, נוטים מטה ולעיתים משחימים בקצוות. אם תיגעו בבסיס העלים, תרגישו שהם רטובים ורכים. בנוסף, המצע יהיה דביק וריח רע של ריקבון עלול לעלות ממנו. במקרים חמורים, הבצל עצמו נרקב, תוכלו להריח ריח של עובש ולחוש שהבצל רך כשלוחצים עליו קלות. השקיית יתר מלווה גם בעלים צהובים שמתחילים מהחלק התחתון ומתפשטים כלפי מעלה.
לעומת זאת, חוסר מים מתבטא בעלים מצהיבים ומתייבשים מהקצוות פנימה, אך העלים נשארים יציבים ולא רכים. המצע יהיה יבש לחלוטין, לעיתים אף סדוק, והבצל ירגיש קל ומוצק. ההבדל המכריע הוא במגע: בעוד בעודף מים העלים רטובים ורכים, בחוסר מים העלים יבשים ופריכים. סימן נוסף: בצמח מיובש, העלים התחתונים מצהיבים ראשונים ונושרים, אך הבצל עצמו נשאר קשה.
כדי להציל צמח שסובל מעודף השקיה, הפסיקו מיד להשקות. הוציאו את הבצל מהעציץ או מהאדמה, חתכו כל חלק רך או שחום, והשרישו את הבצל במקום מוצל למשך 2 עד 3 ימים לייבוש. לאחר מכן, שתלו מחדש במצע חדש ומנוקז היטב (עם חול או פרליט). השקיה הבאה תהיה רק כעבור שבוע. אם הנזק חמור, ייתכן שתצטרכו להשליך את הבצל ולשתול חדש.
להחייאת בצל נוי מיובש, השקו את הצמח מיד בהשריה עמוקה, הניחו את העציץ באגן מים למשך 30 דקות, ואז הניחו לו להתנקז היטב. לאחר מכן, השקו פעם בשבוע בלבד. גזמו עלים יבשים לחלוטין, אך השאירו עלים ירוקים. תוך 3 עד 4 שבועות הצמח אמור לחזור לעצמו. אם הנורות נראות מקומטות, תוכלו לעזור על ידי ריסוס עלים קל במים פעם ביום למשך שבוע.
