האירוס (Iris × germanica) הוא צמח עמיד יחסית, אך רגיש מאוד לריבוי מים ולחות עומדת. לכן, המצע המתאים ביותר חייב להיות מנוקז היטב ואוורירי. האדמה האידיאלית היא חולית-טיטנית עם pH ניטרלי עד בסיסי מעט (6.8 עד 7.5). בישראל, קרקעות כבדות (חרסית) או כאלו הנוטות להידחס עלולות לגרום לריקבון שורשים ולמחלות פטרייתיות, לכן יש להימנע מהן.
הרכב מומלץ למצע: שליש טוף געשי (גרגרים 4 עד 8 מ"מ), שליש קוקוס (סיבים או כבול קוקוס) ושליש פרלייט. הטוף מבטיח ניקוז מהיר, הקוקוס שומר על לחות מבוקרת ומרקם אוורירי, והפרלייט משפר את האוורור. ניתן להוסיף כף קומפוסט איכותי (למשל, קומפוסט פטריות או קומפוסט תולעים) לכל 5 ליטר מצע כדי לספק חומר אורגני מתון, אך לא יותר, עודף חומר אורגני עלול להחזיק מים ולפגוע בניקוז.
אם אתם שותלים אירוס באדמת הגינה, הכינו ערוגה מוגבהת (רכס) בגובה 15 עד 20 ס"מ לפחות. ערבבו את האדמה המקומית עם 50% טוף גס (6 עד 10 מ"מ) ו-20% קומפוסט. הימנעו מהוספת זבל טרי או חומר אורגני כבד (למשל, כבול כבד), האירוס מעדיף קרקעות דלות יחסית. pH גבוה מ-8.0 עלול לגרום לכלורוזיס (הצהבה); במקרה כזה, הוסיפו גופרית יסודית או כבול כבול (כבול טחב) בכמות קטנה.
בעציצים ובמרפסות, הקפידו על ניקוז מושלם: עציץ עם חורים בתחתית ושכבת חצץ או חימר מורחב (2 עד 3 ס"מ) בתחתית. המצע המומלץ זהה לזה שבגינה, אך וודאו שהעציץ אינו גדול מדי, קוטר 20 עד 25 ס"מ לקנה שורש בודד מספיק. השקיה מתונה: רק כשהמצע יבש למגע בעומק 2 ס"מ. בחורף, צמצמו השקיה כדי למנוע רטיבות.
