הדליה, עם פריחתה המרהיבה, תובענית במיוחד בכל הנוגע למצע. היא זקוקה לאדמה מנוקזת היטב, אוורירית ועשירה בחומר אורגני. ניקוז לקוי הוא האויב הגדול ביותר, שורשיה הרגישים נרקבים במהירות במים עומדים. pH אידיאלי נע בין 6.0 ל-7.0, קרקע מעט חומצית עד ניטרלית. בישראל, מרבית הקרקעות כבדות או גיריות, ולכן שיפור המצע הוא חובה.
הרכב מומלץ: שליש קומפוסט איכותי או זבל אורגני מפורק היטב, שליש טוף געשי בגרגר בינוני (4 עד 8 מ”מ) ושליש כבול או סיבי קוקוס. הטוף מבטיח ניקוז ואוורור, הקומפוסט מספק תזונה איטית, והקוקוס שומר על לחות מבלי ליצור שלולית. ניתן להוסיף פרלייט לשיפור הניקוז נוסף. הימנעו מחול בניין או טוף דק מדי, הם עלולים לדחוס את המצע.
בגינה, חפרו בור בעומק 30 עד 40 ס”מ וערבבו את האדמה המקומית עם התערובת ביחס 1:1. אם האדמה חרסיתית במיוחד, העדיפו שתילה בערוגה מוגבהת או בעציץ. לעציץ: בחרו מיכל בנפח של לפחות 10 ליטר עם חורי ניקוז, ומלאו בתערובת דומה אך עם יותר טוף (עד 50%) כדי למנוע ריקבון. הוסיפו שכבת חצץ בתחתית לניקוז משופר.
מה להימנע: אדמת גינה כבדה ללא תיקון, מצע ששימש בעבר לצמחים נגועים במחלות פטרייתיות, ושימוש בזבל טרי שעלול לשרוף שורשים. כמו כן, הימנעו מכבול לבדו, הוא שומר מים יותר מדי. דשן כימי מוגזם בשלב השתילה עלול להזיק; עדיף להסתפק בקומפוסט. זכרו: מצע נכון הוא הבסיס לצמיחה בריאה ולפריחה שופעת.
