כדי לאבחן: בדקו את המצע בעומק 10 ס"מ – רטוב? חפרו בעדינות סביב השורש. שורשים חומים ושחורים, רכים ודמויי רפש מעידים על ריקבון. שורשים לבנים ומוצקים – כנראה צמא. גם עלי הדליה מסגירים: בריקבון העלים התחתונים מצהיבים והגבעול רך; בצמא העלים מאבדים טורגור אך נשארים ירוקים. הריחו את המצע – ריח חמוץ מעיד על ריקבון פעיל.
אם ריקבון שורשים: הפסיקו מיד להשקות. הוציאו את הצמח מהעציץ, גזמו את כל השורשים הרקובים עד לרקמה בריאה (לבנה). שטפו את השורשים בתמיסת מי חמצן 3% (1:10 מים) לחיטוי. שתלו מחדש במצע מנוקז היטב (תוספת פרלייט או חול גס) ובעציץ עם חורי ניקוז. השקו רק כשהיובש בעומק 5 ס"מ – בישראל בקיץ כל 2-3 ימים, בחורף פעם בשבוע. הימנעו מדישון עד לראות צמיחה חדשה.
אם הצמא אמיתי: השקו עמוק עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ. השקו שוב לאחר חצי שעה. העלו צל זמני (רשת 30%) לשלושה ימים. גזמו רבע מהעלים כדי להפחית אידוי. טפלו בעלים בספריי מים מוגזים (סודה) – הפחמן הדו-חמצני מעודד פתיחת פיוניות. תוך 24-48 שעות הטורגור יחזור. לאחר ההחלמה, השקו בקיץ כל יומיים בבוקר, ובחורף פעם ב-4 ימים. דליות רגישות למליחות – השקו במי ברז שעמדו לילה.