הדליה היא פרח מלכותי, אבל לצערנו היא מושכת אליה כמה אורחים לא רצויים. המזיקים הנפוצים ביותר בישראל הם הכנימות (על גווניהן: ירוקה, שחורה ואפורה) והאקריות (קרדית העכביש האדומה). הכנימות מתיישבות על נצרים רכים ועל צדם התחתון של העלים, מוצצות מוהל ומפרישות טל דבש דביק שעליו מתפתחת פטריית פיח שחורה. האקריות, לעומתן, פוגעות בעיקר בקיץ היבש והחם, וגורמות לעלים להצהיב, להתקמט וליפול. סימן ההיכר שלהן הוא קורים דקיקים בצד התחתון של העלה.
מחלות הפטרייתיות הנפוצות ביותר בדליה הן טחב אבקתי (כתמים לבנים אבקתיים על העלים) וריקבון שורשים (Botrytis ו-Fusarium). טחב אבקתי מופיע בסתיו כשהלילות מתקררים והלחות עולה, ואילו ריקבון שורשים פורץ באדמה כבדה ומנוקזת רע, בעיקר בעונת הגשמים. מחלה נוספת היא כתם עלה (Alternaria), כתמים חומים-שחורים עם טבעות קונצנטריות, הפוגע במראה הצמח ומחליש אותו.
לטיפול אורגני בכנימות ובאקריות, רססו תערובת של סבון נוזלי טבעי (כף אחת) עם מים (ליטר) ושמן נים (כפית). יש לרסס מכל הכיוונים, בעיקר בתחתית העלים, פעם ב-5 ימים למשך 3 שבועות. נגד טחב אבקתי יש להשתמש בתמיסת סודה לשתייה (כפית) ושמן צמחי (כפית) בליטר מים, או בחלב רזה (1:9 עם מים), ריסוס כל 10 ימים. למניעת ריקבון שורשים, הקפידו על ניקוז מצוין: הוסיפו פרלייט או חצץ גס לאדמה, ושתלו בערוגות מוגבהות. לעולם אל תשתלו דליה במקום שבו גדלו בעבר דליות או תפוחי אדמה, כדי למנוע מחלות קרקע.
זכרו: הדברה כימית פוגעת בחרקים מועילים כמו דבורים ופרפרים. לכן, עודדו טורפים טבעיים כמו פרת משה רבנו (ניזונה מכנימות) וצרעות טפיליות על ידי שתילת צמחי תבלין כמו שמיר, כוסברה וקלנדולה בסמוך. גיזום עלים תחתונים ושיפור האוורור בין הצמחים יצמצמו משמעותית את התפרצות המחלות. אם המזיק או המחלה ממשיכים להשתולל, יש להיעזר בתכשירים על בסיס נחושת (לפטריות) או קוטלי חרקים סלקטיביים, תמיד לפי הוראות התווית.
