ההבדל הראשון והברור ביותר בין עודף השקיה לחוסר מים ברקפת מתבטא במרקם ובצבע העלים. בעודף השקיה העלים נראים רכים, צנוחים ולעיתים מצהיבים מהחלק התחתון כלפי מעלה. לעומת זאת, בחוסר מים העלים נובלים, מאבדים את המוצקות שלהם, אך נשארים ירוקים כהים לפני שהם מתייבשים ומשחימים בקצוות. אם תלטפי את העלה – בעודף הוא ירגיש רטוב ורך, בחוסר הוא יהיה יבש ושביר.
בדיקת המצע היא כלי אבחוני מצוין. הכניסי אצבע לעומק של 2-3 ס"מ לתוך האדמה. אם המצע רטוב ודביק, והריח מעיד על עובש או ריקבון – כנראה שסבלת מעודף השקיה. אם המצע יבש לחלוטין ומתפורר, והעציץ מרגיש קל כשמרימים אותו – הרקפת סובלת מחוסר מים. ברקפת, חשוב לזכור: המצע צריך להיות לח אך לא רטוב, עם ניקוז טוב.
בדיקת השורשים היא המפתח לאבחנה סופית. הוציאי בעדינות את הרקפת מהעציץ ובחני את השורשים. בעודף השקיה השורשים יהיו חומים, רכים ודמויי רסק, ולעיתים ילוו בריח רע של ריקבון. בחוסר מים השורשים יהיו יבשים, שבירים ודקים, אך לא רקובים. שימי לב: רקפת היא גיאופיט – הפקעת עצמה עשויה להרקיב בעודף השקיה, ולהתכווץ בחוסר מים.
הצלת הרקפת תלויה בזיהוי נכון. אם זיהית עודף השקיה: הפסקי מיד להשקות, הוציאי את הצמח מהעציץ, גזרי שורשים רקובים, פזרי קינמון על החתכים (חומר חיטוי טבעי) ושתלי מחדש במצע יבש ומנוקז. השקי רק אחרי שבוע. אם זיהית חוסר מים: השקי את הרקפת בהדרגה – טבלי את העציץ בקערת מים פושרים למשך 15 דקות, ואז הניחי לניקוז מוחלט. לאחר מכן השקי במשורה, פעם בשבוע בחורף ופעמיים בשבוע באביב ובסתיו.