סיבה נפוצה נוספת היא חוסר האבקה. פרחי הפסיפלורה דורשים האבקה על ידי דבורים גדולות (כמו דבורת הדבש) או האבקה ידנית. בישראל, במיוחד בגינות עירוניות או במרפסות, לעיתים אין מספיק מאביקים. כדי לעודד האבקה, שתלו ליד הפסיפלורה פרחים מושכי דבורים כמו לבנדר, קורנית או חמציץ. אם אין ברירה, האביקו ידנית: בבוקר, כשהפרח פתוח לרווחה, העבירו בעדינות אבקה מהאבקנים (החלק הזכרי) אל הצלקת (החלק הנקבי) בעזרת מברשת זעירה או צמר גפן.
עודף חנקן הוא אויב הפרי. אם אתם מדשנים את הפסיפלורה בדשן עשיר בחנקן (כגון דשן ירוק או זבל אורגני טרי), הצמח משקיע את כל מרצו בעלווה ולא בפריחה ובחנטה. החליפו לדשן מאוזן עם יחס NPK של 5-10-10 או 8-24-24, והפחיתו הדישון בחורף. בישראל, הדישון העיקרי צריך להיות באביב ובתחילת הקיץ, תוך התמקדות בזרחן ואשלגן לעידוד פריחה וחנטה. כמו כן, גיזום שגוי עלול להסיר ענפים נושאי פרחים – גיזמו רק בחורף, לאחר הפרי, והשאירו לפחות 3–4 ענפים ראשיים.
חוסר אור שמש ישיר הוא גורם קריטי: פסיפלורה זקוקה לשמש מלאה – לפחות 6–8 שעות ביום. בישראל, שתלו אותה במקום דרומי או מערבי, הרחק מצל מבנים או עצים גדולים. אם היא גדלה בעציץ, ודאו שהעציץ גדול (מינימום 40 ליטר) ושהצמח מקבל תמיכה לטיפוס. לבסוף, השקיה לא סדירה עלולה לגרום לנשירת פרחים ופירות צעירים – השקו באופן קבוע, פעם ביומיים בקיץ ופעם בשבוע בחורף, תוך שמירה על ניקוז טוב.