סיבה קריטית נוספת היא בעיית האבקה. פרחי פסיפלורה פורחים ליום אחד בלבד, והאבקה מוצלחת דורשת מאביקים כמו דבורים. אם הגינה שלך דלה בחרקים מאביקים, או שאתה מרסס חומרי הדברה הפוגעים בהם, הפרחים לא יופרו ויישרו. באקלים הישראלי, מומלץ לשתוב צמחים מושכי דבורים לצד הפסיפלורה (לבנדר, קורנית, חמציצים) ולהימנע מריסוס בשעות הפריחה. במקרים קיצוניים, תוכל לבצע האבקה ידנית: הברשה עדינה של האבקה מהאבקנים אל הצלקת בעזרת מברשת רכה.
תזונה לא מאוזנת היא גורם נפוץ נוסף. דישון חנקני יתר (דשן ירוק) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פריחה ופרי. לעומת זאת, חוסר באשלגן ובזרחן מחליש את החנטים וגורם לנשירה. באביב ובקיץ, דשן את הפסיפלורה בדשן מאוזן 10-10-10 (NPK) פעם בחודש, או בדשן אורגני עשיר באשלגן כמו קומפוסט בתוספת אפר עץ. הימנע מדישון חנקני כבד אחרי אמצע הקיץ.
לבסוף, תנודות טמפרטורה קיצוניות – במיוחד מעבר חד בין יום ללילה, או גלי חום פתאומיים – עלולים לגרום לנשירה המונית. בישראל, חשוב להגן על הצמח מפני רוחות יבשות וחמות (חמסין) על ידי מיקום מוגן או שתילה ליד קיר דרומי. כמו כן, גיזום קל בתחילת האביב משפר אוורור ומפחית לחצים. אם כל התנאים האופטימליים מתקיימים והנשירה נמשכת, ייתכן שהזן לא מתאים לאזורך – זנים כמו 'פרדריק' או 'פנסי פורפל' עמידים יותר לחום ישראלי.