סיבה נוספת היא בעיות האבקה: קטרפיל מואבק על ידי חרקים, בעיקר זבובים קטנים ודבורים. כשיש מעט מאביקים בגינה (בגלל שימוש בחומרי הדברה, רוחות חזקות או מזג אוויר סוער), ההאבקה לא מספקת והפרחים נושרים מבלי לחנט. גם עקת מים היא גורם שכיח: השקיה לא סדירה — במיוחד בצורת פתאומית אחרי תקופה יבשה — גורמת לצמח להשיר פרחים כדי לשרוד. עודף מים, לעומת זאת, עלול לגרום לריקבון שורשים ולחנק, שגם הוא מוביל לנשירה.
דישון לא מאוזן הוא גורם חשוב נוסף: עודף חנקן מעודד צמיחת עלווה על חשבון פריחה ופרי, ומחסור בזרחן ובאשלגן מחליש את החנטים. באקלים הישראלי, מומלץ לדשן בדשן עתיר זרחן ואשלגן (כמו 10-20-20) פעם בשבועיים בתקופת הפריחה, ולהימנע מדישון חנקני כבד. תנודות טמפרטורה קיצוניות, במיוחד בלילות קרים אחרי ימים חמים, פוגעות בצמח וגורמות לנשירה. כדי למנוע זאת, כדאי לשתול קטרפיל במקום מוגן מרוח ובצל חלקי אחר הצהריים, ולכסות את האדמה בקומפוסט או קש לייצוב טמפרטורת הקרקע.
מה עושים? ראשית, השקו באופן סדיר וקבוע — פעם ב-2-3 ימים באביב, ובכל יום בקיץ (אם הצמח עדיין חי). שנית, ודאו נוכחות מאביקים: הימנעו מריסוסים כימיים ושתלו פרחים מושכי מאביקים כמו קלנדולה או בזיליקום ליד הקטרפיל. שלישית, דשנו בדשן מאוזן דל חנקן ועתיר אשלגן (למשל דשן נוזלי לעגבניות) אחת לשבועיים. אם החום כבד, העבירו את הצמח לעציץ בצל מלא או הצללו בעזרת רשת צל 30% — זה עשוי להאריך את חייו ולמנוע נשירה. זכרו: קטרפיל הוא צמח חד-שנתי קיצי באזורנו, ולכן נשירה טבעית בסוף העונה היא נורמלית.