האלינה (Mesembryanthemum crystallinum), הידועה גם כשיח אשל, היא צמח בשרני (סוקולנט) שמוצאו מחופי ים וחולות. לכן, המצע האידיאלי עבורה חייב להיות קליל, אוורירי ומנוקז היטב. שורשיה רגישים לעודף לחות, ואדמה כבדה או רטובה תוביל במהירות לריקבון. בישראל, התערובת המומלצת היא 50% טוף געשי (גרגרים בגודל 2 עד 8 מ"מ) ו-50% קוקוס או פרלייט. טוף מספק יציבות וניקוז מעולים, ואילו קוקוס או פרלייט שומרים על לחות מבלי להשריש. הימנעו משימוש בכבול (כבול), הוא שומר יותר מדי מים ועלול לגרום לריקבון.
pH המצע האידיאלי לאלינה נע בין 6.0 ל-7.5, כלומר חומצי מעט עד ניטרלי. בקרקעות גיריות (pH גבוה מ-7.5) הצמח עלול לסבול מכלורוזיס (הצהבה). אם אתם שותלים בגינה, בדקו את ה-pH והוסיפו גופרית או קומפוסט אורגני להורדתו. בעציץ, פשוט השתמשו בתערובת המומלצת, טוף+קוקוס/פרלייט, והבעיה נפתרת. קומפוסט אורגני איכותי (10% מהנפח) ניתן להוסיף כחומר מזין, אך וודאו שהוא מפורר היטב וללא גושים.
במשתלות בישראל תוכלו למצוא תערובות מוכנות לסוקולנטים ולקקטוסים, אלו מתאימות לאלינה, אך לעיתים הן מכילות כבול. אם אתם רוכשים תערובת מוכנה, בדקו שהיא מכילה טוף, פרלייט או חול גס, ולא כבול בלבד. תערובת ביתית פשוטה: 2 חלקים טוף + 1 חלק קוקוס + 1 חלק חול נהר (גס, לא חול בניין). חול נהר משפר ניקוז ומונע דחיסות. לעולם אל תשתמשו באדמת גינה רגילה, היא כבדה מדי ותחנוק את השורשים.
מה להימנע? אדמת גינה, חרסית, כבול (בכמות גדולה), דשן כימי מאוזן (האלינה אינה זקוקה להרבה דשן), וחומרים השומרים על לחות כמו ורמיקוליט. כמו כן, וודאו שלעציץ יש חורי ניקוז גדולים, לפחות 1 ס"מ קוטר בתחתית. ניקוז לקוי הוא הגורם מספר אחת למות אלינה. השקיה לאחר השתילה: השקו קלות פעם אחת, ואז המתינו עד שהמצע יבש לחלוטין לפני ההשקיה הבאה.
